בְּעַזָּה יִסַּדְנוּ אֶת מְדִינַת הַיְּהוּדִים הַחֲדָשִׁים. כָּאן,
לְרַגְלֵי הַר גַּעַשׁ הַדָּם, עָמְדוּ יְהוּדִים עַל דַּעַת רַבָּם.
בְּעַזָּה יִסַּדְנוּ אֶת מְדִינַת הַמִּקְדָּשׁ וַחֲזוֹן אַחֲרִית הַיָּמִים.
כָּאן נִתְחַלֵּק הָעוֹלָם לְסוּמִים וּלְרוֹאִים, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ
עַד מְבוֹאוֹ, לְטוֹבִים וּלְרָעִים. כָּאן, מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל
דְּרוּכִים כַּעֲנָבִים וּבְתוּלוֹת בַּת צִיּוֹן תְּלוּיוֹת עַל עֲרָבִים
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים וְזָבִים. וְהָיִיתָ שׁוֹכֵב אֶל בַּלָּהַת אֲבוֹתֶיךָ
וְקָם – דָּם עַל מַשְׁקוֹף וּמְזוּזוֹת וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד וְחָזוּת קָשָׁה,
וְהָיִיתָ רוֹאֶה יְהוּדִים חוֹקְקִים שֵׁם מְשִׁיחַ צִדְקָם וּמִלִּים
עַתִּיקוֹת נוֹסָפוֹת בְּעִבְרִית חֲדָשָׁה – אוֹת וּמוֹפֵת וְאֵשׁ וְעָשָׁן,
עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְחַטָּאת וְאָשָׁם – פָּעֲרָה פִּיהָ תְּהוֹם
הַשָּׂפָה הַקְּדוֹשָׁה. בְּעַזָּה הֵקַצְנוּ אֶל אֶרֶץ הַדְּבַשׁ וְהַדָּם.
וְלֵילוֹת עוֹד יָבוֹאוּ וּתְסַפֵּר לְבִנְךָ,
אֵיךְ בְּבֹקֶר אֶחָד מִתְבּוֹסֵס בְּדָמְךָ הָיִיתָ לְעַם
וְהָיִיתִי לְךָ
מָה נוֹרָא לִפֹּל בְּיַד אֱלוֹהִים חַיִּים
"מָה נוֹרָא לִפֹּל בְּיַד אֱלוֹהִים חַיִּים" (הָאִגֶּרֶת אֶל הָעִבְרִים, י, 31) {בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם} בְּאַחַד הַלֵּילוֹת עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי, מֶפְלַרְטֵט
