- חיפוש -

הגיונות מבור העולם

הדרה לוין ארדי

תחתיות

וְאַתְּ יוֹרֶדֶת אֶלֶף מַדְרְגוֹת
לַתַּחְתִּיּוֹת, 
אִם לֹא תַּחֲצִי אֶת הַגְּבוּלוֹת
אֵיכָה תַּרְחִיבִי דַּעַת,
בַּמְּאוֹרוֹת תּוּכְלִי לָגַעַת
רַק מִלֵּב מַאְפֵּלְיוֹת.

פרעות

בְּלֵב הַבְּעֵרָה, בֵּין שְׁאָר הַמַּפָּצִים וְשִׁבְרֵי הָעוֹלָמוֹת, אֲנִי מְנַסָּה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ כְּבָר יָמִים רַבִּים, אֲבָל הִתְחַלְתִּי לְפַחֵד אֲפִלּוּ מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת. אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עַל מָה לְדַבֵּר, אֲבָל רוֹאָה אֵיךְ נֶעֱלַם הַדִּבּוּר בְּיָם הַשִּׁגָּעוֹן, וְיֵּשׁ הַרְבֵּה דַּבְּרָנִים בָּעֵת הַזֹּאת, וְקָשֶׁה לָבֹר אֶת הַבַּר מִן הַלַּהַג. קַל לוֹמַר מִלִּים נָאוֹת כְּמוֹ "יֵּשׁ לַחְדֹּל מִן הָאַלִּימוּת". זֶה לֹא עָזַר מֵעוֹלָם לַחְדֹּל מִן הָאַלִּימוּת. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה כֵּן עָזַר. אֲנִי מְפַחֶדֶת לַחֲשֹׁב מָה כֵּן עָזַר. אָסוּר לַחֲשֹׁב מָה כֵּן עָזַר. יֵשׁ לַעֲשׂוֹת. לְהִצָּמֵד לַחַיִּים בְּכָל הַכּוֹחוֹת.

הִנְּנִי כָּאן, שׁוֹמְעִים אוֹתִי? בְּפִנָּתִי הַחוֹרֶגֶת, מַמְשִׁיכָה לְקוֹשֵׁשׁ פַּרְנָסָה בְּיַם הָאִוֶּלֶת. עוֹד צִיּוּר לִרְכִישָׁה, יַלְדָּה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, עוֹד הוֹפָעָה נוֹטָה עַל תֹּהוּ, תְּלוּיָה כְּאֶרֶץ עַל־בְּלִי־מָה בִּמְחִירֵי סוֹף עוֹנָה. בְּאֹפֶן כְּלָלִי, לֹא תַּמּוּ הַמִּלְחָמוֹת הַפּוֹרְעוֹת בַּנְּפָשׁוֹת, הָעֹנִי מִצְטַבֵּר עַל הַקִּירוֹת, אֲבָל יֵשׁ הִירַרְכְיָה בְּרוּרָה שֶׁל מְצוּקוֹת מְיֻחָסוֹת בְּקַמְפֵּיְן חוּצוֹת, בִּשְׁתִיקָתָן הָאַלִּימָה שֶׁל מִלִּים יָפוֹת הַמְּסָרְבוֹת לִהְיוֹת אוֹיְבוֹת.

כך חרב העולם

כָּךְ חָרַב הָעוֹלָם. מִי שֶׁחָשַׁב, בְּמִלִּים נִבְרָא הָעוֹלָם, חָשַׁב שֶׁאִם יְתַקֵּן אֶת הַמִּלִּים, גַּם יְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם. תִּקֵּן וְתִקֵּן, עַד שֶׁיָּצְאוּ הַמִּלִּים מֵהֶקְשֵׁרָן וְעָזְבוּ אֶת הָעוֹלָם. הָעוֹלָם הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, וְהַמִּלִּים בְּשֶׁלָּהֶן, מְעוֹפְפוֹת כְּאִלּוּ בִּזְכוּתָן נִבְרָא הָעוֹלָם. מְתֻקָּנוֹת וְיָפוֹת עָפוּ עַל עַצְמָן, מְנֻתָּקוֹת מֵהָעוֹלָם. הָעוֹלָם הִמְשִׁיךְ לְהַכְאִיב וְהַמִּלִּים הִמְשִׁיכוּ לְתַקֵּן אֶת עַצְמָן.

לדמותו של המחבר

הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּגְאַל אֶת הָאֱנוֹשׁוּת מֵהַמַּכּוֹת וּמֵהָאַפּוֹקָלִיפְּסָה. הִיא תַּמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכֵּל וּלְחַבֵּר בֵּין הַדְּמוּיוֹת וְהָרַעֲיוֹנוֹת וּלְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ בַּשַּׁעַר, וּלְכָל שַׁעַר יֵשׁ שֵׁם, וְהַשֵּׁמוֹת בְּדוּיִים וּמִתְחַלְּפִים כִּשְׁמוֹ שֶׁל הַמְּחַבֵּר, וְהַהִיסְטוֹרְיָה תַּעֲשֶׂה שַׁמּוֹת בַּשֵּׁמוֹת וּבָרַעֲיוֹנוֹת וּבַצֶּדֶק, בְּעִקָּר הַמֻּקְצִים, שֶׁהִתְרִיעוּ בַּשְּׁעָרִים, שֶׁנֶּהֶדְפוּ לַמַּחְשַׁכִּים.

שיטפון

כָּל יוֹם אֲנִי מַבְטִיחָה לְעַצְמִי לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת וְלָקוּם בַּיָּמִים, וְאֵין מָנוֹחַ מִן הַסְּעָרוֹת בַּחוּצוֹת וּמִן הַחֲרָדוֹת שֶׁבִּפְנִים. כָּל יוֹם אֲנִי מַבְטִיחָה לְעַצְמִי לֹא לְהִסָּחֵף, וְכָל יוֹם אֲנִי נִסְחֶפֶת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ לַדְּבָרִים, וְשׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי אִם אֵלֶּה תֵּרוּצִים רְאוּיִים, וְאִם הַמַּאֲמַצִּים עוֹזְרִים לְחַדֵּד דְּבָרִים, לְהָאִיר כִּוּוּנִים, אִם בְּתוֹךְ כָּל הַתֹּהוּ הַזֶּה מִצְטַבְּרִים כּוֹחוֹת לְהָזִיז אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה מִמַּסְלוּלָהּ לִפְנֵי שֶׁהִיא נֶחְתֶּמֶת בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב הַלֵּב הַשָּׁבוּר מִן הָרוֹמַנְטִיקָה וְהָאוּפוֹרְיָה הַמִּתְפָּרֶצֶת מִן הַסְּדָקִים, הַמְּאַלְחֶשֶׁת אֶת הַכְּאֵבִים וּמְסִיטָה אֶת תְּשׂוּמֶת הַלֵּב מֵעִקַּר הָעִקָּרִים, וְאִם תַּעַזְבֵהוּ יוֹם, יַעַזְבֶךָּ יָמִים רַבִּים. הָאֱנוֹשׁוּת טְרוּפַת מָגוֹר, הֶשֵּׂגֶיהָ תְּלוּיִים בְּחֻלְשׁוֹתֶיהָ, יְקוּם חֵרוּם מֵטִיל צִלּוֹ עַל אֲנָשֶׁיהָ, בְּדִידֵי אֱנוֹשׁ נֶעֱזָבִים בַּשְּׁעָרִים, שִׁטָּפוֹן מֵטִיל מוֹרָא עַל דֵּעוֹתֶיהָ, וְכָל אֶמְצָעִי יָפֶה בְּעֵינֶיהָ. בְּתוֹךְ כָּל הַתֹּהוּ הַזֶּה אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ בְּמַבָּטִים מִצְטַלְּבִים, בּוֹחֵן בְּעֵינַיִם חַשְׁדָנִיּוֹת אִם נִשְׁאֲרוּ לְךָ בְּעֵינֵיהֶם זְכוּיוֹת אוֹ אֵיזֶה חֶסֶד נְעוּרִים.

בזמן שהקשבתי לאביגדור פלדמן

קִרְצַפְתִּי שִׁירִים מִגֹּדֶשׁ וְקִירוֹת מֵעֹבֶשׁ, בִּזְמַן שֶׁהִקְשַׁבְתִּי לַאֲבִיגְדוֹר פֶלְדְּמָן מְדַבֵּר עַל חֹסֶר הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הָאֱמֶת, עַל רַאַוְתָנוּת אִינְטֵלֶקְטוּאָלִית, עַל אַנְשֵׁי הַשּׁוּלַיִם, הַהוֹמְלֶס הַגִּבֵּן וְהַגְּבֶרֶת עִם הַזָּקָן, שֶׁמַּפְחִידִים אֶת הָאֲנָשִׁים הַבְּרִיאִים, וְעַל צְחוֹק הַגּוֹרָל הַמְּזַכֶּה וְהַמַּרְשִׁיעַ, וְעַל טוּב הַלֵּב. וּכְשֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּק, אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת בּוּעוֹת הָרְתִיחָה שֶׁל תַּבְשִׁיל שָׁחֹר מֵעוֹלְמוֹת בִּיבִים וִיקְטוֹרְיָאנִיִּים, שֶׁעוֹלֶה מֵהַתְּהוֹם שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אוֹתִי אֶל קִרְבָּהּ. אֲנִי מַבִּיטָה אֶל תּוֹכָהּ, וְהִיא מַבִּיטָה בִּי חֲזָרָה, וַאֲנִי מְסִיטָה אֶת מַבָּטִי שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת, וְנֶאֱחֶזֶת בִּשְׁאֵרִיּוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ בַּחֲתִיכוֹת פְּזוּרוֹת מִזִּכְרוֹנוֹת. חֲתִיכוֹת שֶׁל חֲתִיכִים. כֻּלָּם הָיוּ בָּנִים יָפִים מְאוֹד, גְּזוּרִים עַל פִּי מִדּוֹת הָאָגֶ'נְדָּה שֶׁלִּי לְאַפְלָיָה אִישִׁית מְתַקֶּנֶת וּלְתִקּוּן עוֹלָם בְּאֹפֶן כְּלָלִי, וְעַכְשָׁו הֵם הָפְכוּ לְגוּשׁ אֶחָד אָמוֹרְפִי וּמְטֻשְׁטָשׁ שֶׁל אֵיזוֹ אִי־נוֹחוּת מְהוּלָה בְּאִי־הֲבָנָה, וְדַחַף בִּלְתִּי נִשְׁלָט שֶׁבָּא וְהוֹלֵךְ כְּמוֹ מַשַּׁב אֲוִיר חוֹלֵף, בִּלְתִּי נִתְפָּס, כְּמוֹ אֵיזֶה גַּל רֵיחַ חָטוּף שֶׁל פְּלוּמֶרִיָה רֵיחָנִית, שֶׁמַּגְבִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּעִקָּר בַּלַּיְלָה, בְּאֶמְצַע הַלֵּב. זֶה הָרֵיחַ הֲכִי אָהוּב עָלַי מִכָּל הַפְּרָחִים. לֵךְ תִּרְדֹּף אַחֲרֵי הָרֵיחַ הַזֶּה, אַחֲרֵי מַשַּׁב אֲוִיר חוֹלֵף, שֶׁשְּׂרָפוֹ רָעִיל וְאֵין בּוֹ צוּף. וּבְכָל זֹאת אַתָּה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. וְרוֹדֵף. רוֹדֵף וְיוֹרֶה. רֵיחַ הַפְּרִיחָה מָהוּל בְּרֵיחַ הַשְּׂרֵפָה. תִּתְעַשְּׁתִי! תַּעֲשִׂי רְשִׁימוֹת וְתִמְחֲקִי אֶחָד אֶחָד. לָלֶכֶת לַבַּנְק לְבָרֵר, לְשַׁלֵּם חֶשְׁבּוֹנוֹת, לִקְנוֹת חָלָב, לְהַקְשִׁיב לַמִּיקְסִים, לִכְתֹּב הֶעָרוֹת, לְהַמְשִׁיךְ אֶת מָה שֶׁהִתְחַלְתְּ, לִזְכֹּר לָקַחַת מִלִּים וְאָקוֹרְדִּים וּמִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם, לַעֲבֹר עַל הַנִּקּוּד, לְנַגֵּן, לַעֲשׂוֹת בֵּק־אַפּ, לְעַדְכֵּן, לְקַרְצֵף שִׁירִים מִגֹּדֶשׁ וְקִירוֹת מֵעֹבֶשׁ, אוֹ לַעֲזֹב הַכֹּל בַּעֲבוּר כּוֹס יַיִן. רָחוֹק מִכָּאן.

להציל את המילים, להכשיר את הלבבות

הַרְבֵּה זְמַן אֲנִי מְנַסָּה לְהַגִּיד אֶת זֶה וְלֹא מַצְלִיחָה.
לֹא מָצָאתִי מָקוֹם, לֹא מָצָאתִי שָׂפָה.
אֲנִי מְנַסָּה לְדַיֵּק, לְהַצְלִיב רְאָיוֹת, לִבְרֹר מְקוֹרוֹת,
לָבֹר אֶת הַמּוֹץ מִן הַנְּתוּנִים, אֶת הָעֻבְדּוֹת מִן הַפַּרְשָׁנִים,
אֶת הַפַּרְשָׁנוּיוֹת מִן הַהַטָּיוֹת, אֶת הָאִילָנוֹת מִן הָעֲשָׂבִים,
אֶת הַתְּמִירִים מִן הַשּׁוֹטִים, אֶת הַמִּלִּים מֵהַצַּיָּדִים,
אֶת הַפּוֹרְעִים מִן הַפּוֹשְׁעִים. רָאִיתִי גַּם אֶת הַשָּׂטָן
לָבוּשׁ כֶּאֱלוֹהִים, פּוֹרֵעַ נְפָשׁוֹת, הוֹפֵךְ אֶת הַיּוֹצְרוֹת,
עוֹשֶׂה מִן הַפּוֹרְשִׁים פּוֹשְׁעִים וּמִן הַפּוֹשְׁעִים
מְלָכִים עַל בְּדִידֵי אֱנוֹשׁ חֲרֵדִים לִזְכוּתָם
הָאַחַת הַנִּשְׁאֶרֶת, עַל גּוּפָם וְעַל דַּעְתָּם הָאַחֶרֶת,
וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מְשֻׁגָּעִים בְּעַל כָּרְחָם, לְתִפְאֶרֶת.
הִנֵּה הָמוֹן רַב שׁוֹעֵט כְּעֵדֶר קְדוֹשִׁים וּמְצַיֵּץ:
מְשֻׁגָּעִים, מְשֻׁגָּעִים, מְשֻׁגָּעִים!
סַמְּנוּ אוֹתָם! תִּפְסוּ אוֹתָם! אִזְקוּ אוֹתָם! כִּלְאוּ אוֹתָם!
אֲנִי רוֹאָה אֶת הַמִּרְדָּף מִבַּעַד לַמִּלִּים.
אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת הַמִּלִּים מִן הָאוֹרְבִים לְפִתְחָן?
אֵיךְ לַחְמֹק מִן הַלִּסְטִים, מִלּוֹכְדֵי הַפַּרְפָּרִים
בָּרְשָׁתוֹת, מֵרַהַב נְאָצוֹת, מִסּוֹהֲרֵי דֵּעוֹת?
יָכוֹל לִהְיוֹת
שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל לְהַכְשִׁיר אֶת הַלְּבָבוֹת
לְשֶׁבַע הַשָּׁנִים הָרָעוֹת.

הקריסה

וְעוֹד הַתֹּהוּ הַזֶּה מְדַבֵּר וּבָא הַתֹּהוּ הַבָּא,
מִלָּה בְּמִלָּה, שִׂנְאָה בְּשִׂנְאָה תַּחֲלִיף, אִיפְּכָא דְּאֶשְׁתָּקַד,
כִּבְהֵמָה תִּפְלַצְרוּחִית גַּסָּה וְסוֹלִידָרִית עַד אֵימָה
שֶׁנִּשְׂרְכָה לְהִוָּלֵד מִתּוֹךְ תְּהוֹם רַבָּה.
וַיֵּצֵא הֶהָמוֹן אֲשֶׁר לֹא זָכַר אֶת הָאָדָם הַנִּדְרָס תַּחְתָּיו,
וַיֵּצֵא מִכֵּלָיו וַיִּשְׁעַט לַקְּרָב, כִּי יֵצֶר הֶהָמוֹן בּוֹעֵר מִנְּעוּרָיו,
וְנִלְכַּד בְּמַלְתְּעוֹתָיו מֵרֹב צֶדֶק־רַב, לְבַיֵּשׁ, לִרְדֹּף, לְצַיֵּץ,
לְהַשִּׂיג דָּבָר תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשָׁם הַמְּשַׁחֶרֶת לְטַרְפָּהּ.

מה תעשו עם הדם?

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא יט יז)

כָּל מָה שֶׁאֲדַבֵּר עָלָיו בָּעֵת הַזֹּאת, שֶׁאֵינוֹ הַנּוֹשֵׂא הַמְּדֻבָּר, כְּאִלּוּ אוֹמֵר דְּבַר־מָה שֶׁאָסוּר לְהֵאָמֵר, שֶׁנִּבְהַל לְהֵאָמֵר, שֶׁמִּתְיַסֵּר, שֶׁנִּקְרָע בֵּין הַנְּטִיּוֹת לְתַקֵּן עוֹלָמוֹת, לֹא בְּטֹהַר, אֶלָּא בְּמִדּוֹת. מִתְהַפֶּכֶת בַּלֵּילוֹת לֹא לַחֲרֹץ גּוֹרָלוֹת. לֹא לְטַהֵר אֶת הָעוֹלָם בְּמַהְפֵּכוֹת וְלֹא בִּנְקָמוֹת, וְכָל הַדְּרָכִים עַל דַּעַת עַצְמָן מוֹבִילוֹת, לְהַרְעִישׁ אוֹ לִשְׁתֹּק. לָרַעַשׁ אֵין מִדּוֹת, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, כָּל הַמַּחֲרִישׁ בָּעֵת הַזֹּאת.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מִישֶׁהוּ זָרַק אוֹתִי מִקְצֵה הָעוֹלָם אֶל בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת, כָּאַב לִי מְאוֹד, נֶעֱלַבְתִּי, אִחַלְתִּי לוֹ אִחוּלִים מַחְמִירִים בַּדִּמְיוֹנוֹת, פֹּה וָשָׁם, בַּשִּׁירִים, כָּכָה, בֵּין הַשּׁוּרוֹת. כָּעַסְתִּי עַל חָבֵר שֶׁעָמַד בֵּין הַנִּצִּים, שֶׁהִקְפִּיד בְּדִינִים וּבְמִשְׁפָּטִים וְהָיָה זוֹרֶה מֶלַח־צֶדֶק עַל פְּצָעַי הַפְּעוּרִים, וְעָמַד בֵּין תְּפִלַּת־הָרָשׁ שֶׁלִּי לְבֵין אֱלוֹהִים, בְּדִיּוּק כְּשֶׁשָּׁפְכָתִי אֶת נַפְשִׁי הַמְּאַחֶלֶת אִחוּלִים. כָּתַבְתִּי שִׁירִים וְכִנַּסְתִּי בִּסְפָרִים, אֲבָל לֹא הֵמַרְתִּי תְּפִלּוֹת בְּמַעֲשִׂים, וְלֹא שָׁלַחְתִּי שְׁלִיחִים, וְיָדַעְתִּי לְהַבְדִּיל בֵּין שִׁירִים לְמַעֲשִׂים, בֵּין תְּפִלּוֹת לַהֲלָכוֹת, בֵּין הַמָּקוֹם לְבֵין צֶלֶם אֱנוֹשׁ. וְעָבְרוּ הַיָּמִים, וְעוֹלִים הַכְּאֵבִים וְהָעֶלְבּוֹנוֹת מִזִּכְרוֹן הַתְּהוֹמוֹת, אֲבָל טֵרוּפָם נֶחְתַּם בְּשִׁירִים וְלֹא נֶעְתַּר לִנְקָמוֹת.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ צָרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לָבוֹא עַל תִּקּוּנָן עִם הַזְּמַן וּלְלֹא שְׁפִיכוּת שֶׁל קְצָת דָּם. קוֹלָטֵרָל דֵּמֶג'. בְּכָל מִקְרֶה, אֲנִי נִזְהֶרֶת מִן הַטֹּהַר וְנִצְמֶדֶת אֶל הַמִּדּוֹת. רָאִיתִי אֵיךְ בְּאָמֵרִיקָה, מֵרֹב צֶדֶק נִטְרְפוּ הָרוּחוֹת, הִתְחִילוּ לְהַמְצִיא עַוְלוֹת, הַצֶּבַע הַלָּבָן הָפַךְ לְעַוְלָה מַעֲלִיבָה־מִלֵּדָה, לְחֵטְא קַדְמוֹן, לְפֻרְעָנוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְהַבִּזָּה הָפְכָה לְצַו־שָׁעָה, לִכְלִי מַהְפֵּכָה. וְהַכֹּל, הַכֹּל אוֹרְבִים לְאֵידוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב הַבָּא, מִלָּה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ, מַחְשָׁבָה אוֹ פְּרִיעָה, הִנֵּה, פֹּה, מֵעֵבֶר לַפִּנָּה. וְעָטִים עָלָיו, לָבוּז אֶת רִיבוֹ וּלְוַדֵּא הֲרִיגָה. זוֹ עוֹנַת הַמְּחָאוֹת בַּכִּכָּר הָעוֹלָמִית, וַאֲנִי מִתְהַפֶּכֶת, בִּנְפֹל אוֹיְבְךָ, בִּנְפֹל אוֹיְבְךָ, אַל תִּשְׂמַח מִדַּי, וְאַל תּוֹסִיף חֵמָה, כִּי הִנֵּה שׁוּב, הַגְּאוֹנוּת שֶׁל הֶהָמוֹן נוֹטֶפֶת שִׂנְאָה, וּפֶה־אֶחָד יִשְׁעַט וְיִסְתֹּם פֶּה־אַחֵר, שֶׁלֹּא אָמַר כַּאֲשֶׁר צִוּוּ אוֹתוֹ לֵאמֹר, מַגִּיעַ לוֹ, מַגִּיעַ לוֹ. וְעוֹד אוֹרְבִים וּמוֹנִים, רְשִׁימוֹת־רְשִׁימוֹת, מִי הִתְנַצֵּל, מִי עָמַד לְצִדּוֹ, מִי הֶחֱרִישׁ, מִי לֹא. וּמִי שֶׁעוֹנֶה לְעָמְקוֹ שֶׁל נוֹשֵׂא, בְּחִיל וּרְעָדָה עוֹשֶׂה, מְדַיֵּק יוֹתֵר מֵהָאַפִּיפְיוֹר, מְסַיֵּג אֶלֶף סְיָגִים, מַדְגִּישׁ הֶדְגֵּשִׁים שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָם פֶּן יוּצְאוּ מֵהֶקְשֵׁרָם, וְשֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּעַ מֵהֶם דְּבַר־מָה אַחֵר מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר, וְנוֹהֵג לוֹמַר, בְּתוֹר כָּךְ־וְכָךְ, אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ־וְכָךְ, כְּאִלּוּ אִם לֹא הָיָה כָּךְ־וְכָךְ, לֹא יָכוֹל הָיָה לוֹמַר כָּךְ־וְכָךְ. כְּאִלּוּ אֵין הַיַּלְדָּה יְכוֹלָה לְדַבֵּר עַל הַיֶּלֶד, וְאֵין הַמַּדְּעָן יָכוֹל לְדַבֵּר עַל הַסֶּרֶט, וְאֵין הַצַּיָּר יָכוֹל לְדַבֵּר עַל הַמּוּזִיקָה, וְאֵין הַמּוּזִיקָה יְכוֹלָה לְדַבֵּר עַל הַמַּדָּע וְהַמַּדָּע עַל הַשִּׁגָּעוֹן. וְאִם כָּךְ, אֵיךְ יַעֲמִידוּ שׁוֹפְטִים בִּירוּשָׁלַיִם? וְאֵיךְ יָעִיד הַצָּעִיר עַל הַזָּקֵן וְהַזָּקֵן עַל הַצָּעִיר? הִנֵּה שׁוּב הַמַּהְפֵּכָה הַדָּדָאִיסְטִית נִצְּחָה אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁלִּשְׁמוֹ הִתְכַּנְּסָה, וְלָקְחָה אִתָּהּ אֶת הַתִּינוֹק עִם הָעֲרִיסָה.

וּמִן הַצַּד הָאַחֵר, שָׂשִׂים הַמַּחְמִירִים לַקְּרָב, הַמִּלְחָמָה מַרְגִּיעָה לָהֶם אֶת הַפְּצָעִים. כָּל עַכְבָּר הַר, וְכָל הַר יַבֶּשֶׁת, וְכָל יַבֶּשֶׁת עוֹלָם, וְכָל עוֹלָם גָּלַקְסְיָה, וְהִגִּיעוּ עַד מִלְחֶמֶת עוֹלָמוֹת עִם תּוֹעָפוֹת אִידֵאוֹלוֹגִיּוֹת לְצִדָּן, נוֹשְׂאִים אֶת שֵׁם הַצֶּדֶק לַשָּׁוְא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְטוֹעֲנִים אֶת הָרוֹבִים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּנֶה שֶׁל הַיּוֹרִים, יוֹצְאִים לַפִּידִים־לַפִּידִים בְּשֵׁם קָרְבָּנוֹת רַבִּים וַחֲטָאִים עֶקְרוֹנִיִּים, זוֹרִים אֵימָה בַּמִּתְיַצְּבִים מִנֶּגֶד, תּוֹפְסִים, מַכְרִיעִים וּמוֹצִיאִים אֶל הַפֹּעַל, מְרַסְּקִין, מְרַסְּסִין, עוֹבְרִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר לִרְאוֹת מִי בַּעֲדָם, מִי נֶגְדָּם, וְלֹא יָנוּם וְלֹא יִשָּׁן לְהָטָם, עַד אֲשֶׁר יְדַמֵּם הַפּוֹשֵׁעַ עַל חֹק מַצְפּוּנָם הַצַּדְּקָן, הָאוֹסֵר וּמַתִּיר סַפְקָנִים מִמִּרְיָם וַעֲגוּנִים מֵחֵרוּת דַּעְתָּם.

הַהִיסְטוֹרְיָה מְלֵאָה רְשִׁימוֹת, גַּלִּים וַאֲדָווֹת. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה אֲנִי, וְאֵיפֹה נָכוֹן לִהְיוֹת וּמָתַי מֻתָּר לְהַשְׁווֹת, אֲבָל "אֵין לַהֲרֹג נֶפֶשׁ בְּלִי חִפּוּשׂ זְכוּת, דע"י הַוִּכּוּחַ מִתְבָּרֵר הַדִּין לַאֲמִתּוֹ" וְ"סַנֵדְרִי שֶׁפָּתְחוּ כֻּלָּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה, וְאָמְרוּ כֻּלָּן חַיָּב, הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מִקְּצָת מְזַכִּין שֶׁיַּהַפְכוּ בִּזְכוּתוֹ, וְיִרְבּוּ הַמְּחַיְּבִין, וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג". אָה, מִי שֶׁלֹּא חָטָא מֵעוֹלָם עוֹד עָלוּל לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם, כְּשֶׁמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים דְּהַיּוֹם יַהַפְכוּ לַחֲטָאֵי הַמָּחָר, וְרַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים יֻטְמְעוּ, יַעַרְכוּ, יְשַׁכְתְּבוּ וִיפָרְשׁוּ אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת לְאָחוֹר, מֵחָדָשׁ, וְכָל אֶחָד עָלוּל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד כֶּלֶב נִרְדָּף עִם זִכְרוֹנוֹת מֵהֶעָתִיד הַנָּאוֹר. וְהַמַּהְפֵּכָה הַבָּאָה תִּתְרַגֵּשׁ בְּכִכַּר הָעִיר, וְהַצֶּדֶק הֶחָדָשׁ יֶאֱרֹב לָרָאשִׁים הַבָּאִים, וְהֶהָמוֹן יִשָּׂא עַל כַּפָּיו אֶת רֹאשׁוֹ הַכָּרוּת, וְלֹא יִהְיֶה אִישׁ אֶחָד שֶׁיְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. אוֹי, מִשְׁמְרוֹת הַמַּהְפֵּכָה, נוֹקְדָנֵי הַנָּקָם, לוֹחֲמֵי הַצֶּדֶק עַד זוֹב דָּם שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר. אַל תַּרְפּוּ מִן הַצֶּדֶק, רַק הַרְפּוּ מִן הַדָּם. מָה תַּעֲשׂוּ עִם הַדָּם?

מִשְבָּר

הַדְּמָעוֹת מֵאֲחוֹרֵינוּ, הָאֵמוּן נִשְׁבַּר
(וְזֶה מַמָּשׁ לֹא דָּבָר פָּשׁוּט לוֹמַר),
עָשִׂינוּ כַּמָּה סִבּוּבִים סְבִיב הָעוֹלָם,
שָׁאַגְנוּ כַּאֲרָיוֹת, הֶעֱמַדְנוּ פָּנִים
וַעֲתִידוֹת, מָהַלְנוּ אֶת הַחַיִּים בְּיַיִן,
הַגֶּשֶׁם הַיָּשָׁן וְהַטּוֹב יָרַד חָזָק
כְּמוֹ אֵיזֶה אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם,
הָאֱלוֹהִים הֲכִי עַצְבָּנִי בִּירוּשָׁלַיִם
נָפַל עָלֵינוּ,
אָז מָה עַכְשָׁו?
סְעָרָה מִתְקָרֶבֶת
וְאֵין אַף מַלְאַךְ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת.
אַל! אַל תַּעֲשֶׂה, אַל תְּפַתֶּה,
אַל תְּנַסֶּה אֲפִלּוּ. זֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
הֲרֵי נִסִּינוּ לְאַבֵּד שְׁלִיטָה וְלָעוּף
נֶגֶד מֶמְשֶׁלֶת הַגּוּף
וְנֶגֶד כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה
וְכוֹחַ הָרְדִיפָה
וְהַכְּבִידָה,
נִדְמֶה לִי שֶׁנִּסִּינוּ לְהִמָּנַע,
כְּאִלּוּ אִישׁ לֹא מָנַע מֵאִתָּנוּ,
כְּאִלּוּ אֵין אֲדָמָה מִתַּחְתֵּנוּ
לְהִתְרַסֵּק אֶל תּוֹכָהּ
וּלְדַשֵּׁן אֶת הֶמְשֵׁכֵנוּ
מִבּוֹר הָעוֹלָם.

ערפל, ערפל

עֲרָפֶל, עֲרָפֶל. נַגִּיד, מְשׁוֹרֵר, מָה כְּבָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת חוּץ מִלִּשְׁתּוֹת וְלִזְעֹם נֶגֶד הַחֹשֶׁךְ הַנֶּחְשָׁב, וְלִדְאֹג לִפְלַטְפוֹרְמוֹת חֲלִיפִיּוֹת כְּעָרֵי מִקְלָט לְכוֹפְרִים. נַגִּיד, מְשׁוֹרֵר, מָה כְּבָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, שֶׁלֹּא נִשְׁבָּה בְּסִסְמָאוֹת וּבְאַסְטְרָטֶגְיוֹת הַסָּחָה, שֶׁיּוֹדֵעַ קְצָת לִקְרֹא וּקְצָת לִכְתֹּב, וְעַכְשָׁו חַיָּב לִלְמֹד לִשְׂחוֹת בַּעֲרָפֶל, וּתְנוּעוֹתָיו גַּמְלוֹנִיּוֹת, וְשׂוֹנֵא אֶת עַצְמוֹ עַל שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ לְהַפְגָּנוֹת, כִּי הוּא עַצְמוֹ נִרְתָּע מֵהֶהָמוֹן, וְהוּא מֵבִין אֶת הַנִּקְרָא וְאֵינוֹ מוֹצֵא תִּקְוָה, אֲבָל אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת הַמְּתוּקוֹת, אַחַת אַחַת, יוֹדֵעַ שֶׁעָלָיו לַחְתֹּר לַמְרוֹת הַכֹּל, לְלֹא מוֹצָא, וְלֹא מוֹצֵא, וְלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לָצֵאת מִזֶּה, לָכוּד בְּרִיק גָּמוּר בְּלֵב הַסְּעָרָה.

הנוירו־אבולוציה של המוסר

קָם הֶהָמוֹן מִשְׁנָתוֹ לֶאֱרֹב לָאִי־צֶדֶק הַבָּא, לִתְפֹּס כָּל מוֹעֵד בִּלְשׁוֹנוֹ בְּמִלָּה, לְעַרְבֵּב קַלָּה בַּחֲמוּרָה, גֹּעַל בְּחֻלְשָׁה מוּסָרִית, וְאָז לְהַשְׁווֹת עֶלְבּוֹנוֹת וּלְהוֹסִיף, בִּמְקוֹם לְהַמְעִיט, כִּי אִם לִי רַע, שֶׁיִּהְיֶה רַע גַּם לְךָ. זֶה טִבְעִי. מֶחְקְרֵי מוֹחַ מְעִידִים עַל כָּךְ שֶׁהוֹמִינִידִים נוֹטִים לִסְבֹּל כְּשֶׁלְּאַחֵר יֵשׁ יוֹתֵר גַּם אִם לְעַצְמָם יֵשׁ דַּי וְהוֹתֵר. יַעֲדִיפוּ לְהַמְעִיט מֵחֶלְקָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָאַחֵר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָהֶם־עַצְמָם. וּכְשֶׁסִּבְלוֹ שֶׁל הָאַחֵר גּוֹאֶה, יָכוֹל לָחוּשׁ הַהוֹמִינִיד הִתְרוֹמְמוּת, כְּאִלּוּ טוֹב לָמוּת, וּבִלְבַד שֶׁזּוּלָתוֹ לֹא יִחְיֶה.

The Woke

אֵלֶּה שֶׁגִּלּוּ הָרֶגַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַל רֶגֶל אַחַת, עוֹמְדִים עַכְשָׁו עַל רֶגֶל אַחַת וְטוֹחֲנִים אֶת הַמּוֹחַ בַּגִּלּוּיִים הַחֲדָשִׁים שֶׁלָּהֶם, וּמִתְהַלְּכִים כַּאֲדוֹנֵי־הָאָרֶץ, בְּרֶגֶל אַחַת בּוֹטַחַת, כּוֹרַעַת, מוּאָרִים מִכֹּל וָכֹל. מֵרֶגַע שֶׁגִּלּוּ אֶת הָאוֹר, הֵם חַיָּבִים לְהַתִּיז אוֹתוֹ לְכָל עֵבֶר, בִּדְחִיפוּת, בְּלַהַט, בְּאַגְרֵסִיבִיּוּת, בְּאוֹבְּסֵסִיבִיּוּת. לֹא אִכְפַּת לָהֶם עַל מִי הוּא נוֹפֵל, מָתַי וְאֵיפֹה, אִם הוּא מַפְרִיעַ, מְסַנְוֵר, שֹוֹרֵף אוֹ כּוֹאֵב, אִם הוּא עָלוּל לְהָמִית מִישֶׁהוּ מִמְּנַת יֶתֶר. מִצִּדָּם, שֶׁיֵּחָרֵב הָעוֹלָם, כִּי בָּא הָאוֹר. אֲבָל אָז, כְּשֶׁיֵּחָרֵב הָעוֹלָם, כְּשֶׁיִּשְׁתַּנּוּ הָרוּחוֹת, וּכְשֶאֵלֶּה שֶׁגִּלּוּ הָרֶגַע אֶת הָאוֹר יְגַלּוּ פִּתְאוֹם שֶׁאֱלוֹהִים שֶׁלָּהֶם הוּא אָאוּט, וְשֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּהֶם לֹא־מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ שֶׁהָאוֹר הִבְטִיחַ, הֵם יַשְׁלִיכוּ לַפַּח אֶת אֱלוֹהִים, וְגַם אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, עִם הַתִּינוֹק וְהָעֲרִיסָה. בְּאוֹתָהּ נְחִישׁוּת הֵם יְכוֹלִים יוֹם אֶחָד לְהַשְׁלִיךְ גַּם אוֹתְךָ. הֵם יְחַסְּלוּ אוֹתְךָ בְּשֵׁם הָאֱלוֹהִים הָעַכְשָׁוִי שֶׁלָּהֶם, בְּשֵׁם הַהִתְפַּכְּחוּת הַחֲדָשָׁה שֶׁלָּהֶם, בְּשֵׁם הַדֵּמוֹקְרַטְיָה, אוֹ הָרֶיְטִינְג, אוֹ הַשּׁוּק הַחָפְשִׁי אוֹ הַצֶּדֶק הַחֶבְרָתִי אוֹ הַשֵּׁפֶל הַכַּלְכָּלִי אוֹ הַמְּכִירוֹת הַנְּמוּכוֹת, בְּשֵׁם הַכִּבּוּשׁ אוֹ הַשִּׁוְיוֹן, בְּשֵׁם הַחֵרוּת אוֹ הַנֵּטֶל, בְּשֵׁם הַזְּכוּיוֹת אוֹ הַחוֹבוֹת אוֹ הַמַּדָּע אוֹ טוֹבַת הַכְּלָל, מָה שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה, הָמוֹן רַב עִם דֵּעָה רַבָּה, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּחַסְּלוּ אוֹתְךָ בְּלִי שׁוּם סִבָּה.

אפלה

אֲפֵלָה, אֲפֵלָה, עוֹד תַּחְבּוּלָה, לְבוֹדֵד אָדָם בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחֲשֹׁב עַצְמוֹ מְשֻׁגָּע, עַד שֶׁיִּכְפֶּה עַל בִּינָתוֹ אֶת מוֹתָהּ, וִיחַיֵּךְ בְּנִימוּס אֶל הָאֵימָה אֲשֶׁר סְבִיבוֹ כְּאֶל גְּבִירָה קְדוֹשָׁה, וְיוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לְקַבֵּל מִיָּדָהּ מְחִילָה בִּרְעָדָה, בְּכֶפֶף רֹאשׁ, אִשּׁוּר כְּנִיסָה לַמְּסִבָּה שֶׁבָּהּ יוּכַל אָדָם לִשְׁמֹעַ אֶת הַזַּמָּרִים שָׁרִים שִׁירֵי הַלֵּל לִיפִי הָעוֹלָם שֶׁהִרְשִׁיעַ אֶת הַכּוֹפֵר בָּעִקָּר וְקָבַר אֶת רוּחוֹ וְנִקָּה אֶת הָעוֹלָם מֵעֻקְצוֹ.

התקווה

כַּמָּה שֶׁיְּעַנּוּ אוֹתָן, הֵן פּוֹרְצוֹת. כַּמָּה שֶׁיַּחְבִּיאוּן, הֵן מִתְגַּלּוֹת מִתּוֹךְ הַמִּלִּים וְהַמְּחִלּוֹת, מִתּוֹךְ הַדְּמָעוֹת וְהָאָמָּנוּיוֹת, כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֻמְלָלוֹת, כָּל אַחַת בְּדַרְכָּהּ, פּוֹרְצוֹת כְּמוֹ לַבָּה שֶׁרָתְחָה בַּמַּחְשַׁכִּים, וּבְדַרְכָּהּ מִן הָרוֹתְחִין הִיא מַתִּיכָה אֶת הַיּוֹצְרוֹת וּמוֹחֲקָה אֶת הָעוֹלָמוֹת. וְאַחֲרֵי חֲצוֹת, מִן הַיְּשִׁימוֹן עוֹלָה דֵּעָה צְלוּלָה כְּמוֹ יֵשׁ מֵאַיִן, בַּחֲשֵׁכָה, בַּדֶּרֶךְ מֵהַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית אֶל הַמִּטָּה, חוֹצֶה אֶת הַיְּקוּם נִגּוּן: כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ תְּהוֹמִית הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי הֲדָרָהּ עוֹמְדִים עָלֶיהָ לְכַלּוֹתָהּ, וְשִׁירָה חֲדָשָׁה תַּצִּילֶנָּה מִיָּדָם.

למה אני לא הולכת למחאות

וְהָאָרֶץ מָלְאָה אֱלוֹהִים רַבִּים, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם.
וַיִּנָּחֶם בֶּן־הָאָדָם כִּי עָשָׂה אֶת הָאֱלוֹהִים בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ,
כִּי לֹא עָשׂוּ אֱלוֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם בֶּן־הָאָדָם,
וְעוֹד הִקְשׁוּ אֱלוֹהִים רַבִּים אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ
אֶת דִּבְרֵי בֶּן־הָאָדָם. וַיֹּאמֶר בֶּן־הָאָדָם, אֶמְחֶה
אֶת הָאֱלוֹהִים אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,
כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.

לא לשכוח

לֹא לִשְׁכֹּחַ.
לֹא לִשְׁכֹּחַ.
לֹא לְהַרְדִּים אֶת הַמּוֹחַ.
לֹא לְהִסָּחֵף עִם הָרוּחַ.
לְהַחֲלִיף דֵּעוֹת.
לֹא לְהִשְׁתַּגֵּעַ.
לִזְכֹּר מֵאֵיפֹה בָּאנוּ.
לִזְכֹּר לְאָן הוֹלְכִים.
לִרְאוֹת אֶת זֶה קוֹרֶה
מוּל הַפָּנִים.
לֹא לְהַסְכִּים.
לֹא לְהַסְכִּים.

מאורות

מִבַּעַד לַחִבָּה וּמִבַּעַד לַחֶרְפָּה
וְדֶרֶךְ מִי שֶׁקֵּרַבְתִּי
אוֹ הִרְחַקְתִּי בִּשְׁתִיקָה מִתְעַבָּה,
וּמִבַּעַד לַיּוּטְיוּבִּים מֵהֶעָבָר
עִם הָעֵינַיִם הַבּוֹעֲרוֹת שָׁחֹר־לָבָן,
וְחִיּוּךְ הַקְּסָמִים
שֶׁל הַנַּעַר הַצָּעִיר מִמּוֹנְטְרֵיאוֹל
בַּעַל הַיְּצִיבָה הַגַּמְלוֹנִית
וְהָאָקוֹרְד הַסּוֹדִי,
וּמִתּוֹךְ דִּבּוּרוֹ הַמְּדֻיָּק
שֶׁל מַדְּעַן הַמּוֹחַ
שֶׁקִּיְּמָנִי וְהִגִּיעָנִי
בַּשָּׁנִים הָרָזוֹת וְהָעֲצוּבוֹת
עַל מְהוּמַת אֱלוֹהִים,
וְשֶׁקּוֹלוֹ הָרַךְ נִסְדָּק
וּמִתְאַמֵּץ לַשָּׁוְא
לְהָעִיר אֶת הַתָּאִים הָרְדוּמִים,
וְלַמְרוֹת מִילְיוֹן עוֹקְבִים
הַמְּבַקְּשִׁים אֶת תּוֹרָתוֹ
עַל הַיְּקוּם שֶׁבַּחוּץ וְעַל הַיְּקוּם שֶׁבִּפְנִים,
נִדְמֶה שֶׁקּוֹלוֹ אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהָזִיז אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה דַּי צָרְכָּהּ.
אֲבָל מִבַּעַד לָאִינְטֶלִיגֶנְצִיָּה הַמְּלָאכוּתִית
וְלַשָּׂדוֹת הַמַּגְנֵטִיִּים
וְלַתְּהוּדָה הַמַּסְלוּלִית בֵּין הַכּוֹכָבִים,
וּמִבַּעַד לַחֶרְפָּה וּמִבַּעַד לַחִבָּה,
וּמִבַּעַד לַמּוּסָר –
מִתְגַּלֵּם אֵיזֶה מַפָּץ קָטָן שֶׁל אֹשֶׁר מֻבְהָק
וּבָרְחָנִי, וְסַפְקָנִי, וְשִׁכּוֹר מִן הַמְּאוֹרוֹת.

בנאדם בורח מגוף ראשון לגוף שלישי

בֶּנְאָדָם בּוֹרֵחַ מִסִּיּוּטָיו. לְאָן יִבְרַח? יִבְרַח אֶל הַבְּרִיּוֹת. יִתְעָרֵב בְּתוֹכָן עַד שֶׁלֹּא יֵדַע אֶת עַצְמוֹ בִּלְבַד וְאֶת עִצְבוֹנוֹ לְבַד. מִתְפָּרֵץ אֶל הַבְּרִיּוֹת אֲחוּז אֵימָה, רְדוּף עִוְעִים. אֲנָשִׁים נִבְהָלִים מֵהַזָּר הַבּוֹרֵחַ אֶל תּוֹכָם. רוֹצִים לָגַעַת. נִרְתָּעִים. טוֹעִים בֵּין אֵשׁ לְבֵין אִישִׁיּוּת תּוֹעָה. סוֹטָה. רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ, אֲבָל לֹא בְּדִיּוּק יוֹדְעִים מָה. מְנַסִּים לְמַקֵּם, לְקַטְלֵג, לְתַיֵּג, לְחַיְשֵׁן, לְפַרְשֵׁן. זוֹרְקִים מַבָּטִים. מִלִּים. רְכִילוּת. מִשְׁתַּהִים דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם לִתְהוֹת עַל פְּנֵי דֵּעוֹת קְדוּמוֹת. אִם יִשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ מָה הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת, הִיא לֹא תֵּדַע לַעֲנוֹת. תִּצְטָרֵךְ לְהָעִיר הֶעָרוֹת, לְסַיֵּג, לָתֵת הֶקְשֵׁר, לְהָבִיא רְאָיוֹת. הִיא מַבְטִיחָה לְעַצְמָהּ לְתַעֵד אֶת הַמַּבָּטִים, אֶת הַשְּׂרִיטוֹת. הַמַּבָּטִים הֵם הַמִּלִּים הַלֹּא נֶאֱמָרוֹת. הַמַּבָּטִים הֵם הַחֻקִּים וְהַדִּבְּרוֹת שֶׁבְּתוֹכָם הִיא בָּאָה וְהוֹלֶכֶת, וַאֲלֵיהֶם בּוֹרַחַת וְנִמְשֶׁכֶת, וּמֵהֶם נִרְתַּעַת וּמְפַחֶדֶת, וְנֶגְדָּם הִיא יוֹצֵאת, וּבַעֲדָם הִיא נִלְחֶמֶת, וּלְקוֹלָם הִיא מַקְשִׁיבָה, זָרָה, בְּעַל־כָּרְחָהּ מוֹרֶדֶת. זָרָה בְּכָל הַכִּכָּרוֹת. הַלֵּב שֶׁלָּהּ יוֹצֵא אֶל הַבְּרִיּוֹת אֲבָל נִמְנָע מִמַּגָּעִים. מְפַחֵד. מִנְּשִׁיקָה. מִזִּיּוּנִים. צָרִיךְ לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם, לְהִתְקַלֵּחַ, לְעַמְעֵם אֶת הָאוֹרוֹת עַל הַקִּמּוּרִים. לְהֵעָלֵם כְּדֵי לְהִשָּׁמַע. כְּדֵי לִחְיוֹת בֵּין הַבְּרִיּוֹת וְהַהֶסְדֵּרִים. לִהְיוֹת יָפָה אוֹ לֹא לִהְיוֹת. אֲנָשִׁים בּוֹרְחִים מִלֵּב הַמַּאְפֵּלְיָה, וְהִיא הוֹלֶכֶת אֵלֶיהָ. מֵישִׁירָה מַבָּט, מְשַׁפֶּרֶת אֶת עֶמְדוֹתֶיהָ. מִזְדַּקֶּפֶת. לוֹקַחַת אֲוִיר. מַסְרִיחַ פֹּה. בְּדִידֵי אֱנוֹשׁ הוֹלְכִים בָּהּ הֵנָּה וָהֵנָּה, מִתְנַגְּשִׁים וְנִפְרָדִים בְּמַפָּצִים כְּמוֹ תְּנוּעַת הַחֶלְקִיקִים הָאַקְרָאִית שֶׁל הַחֹמֶר. בְּמַצְּבֵי צְבִירָה מִשְׁתַּנִּים שֶׁל הַחֹמֶר, תְּנוּעַת הַחֶלְקִיקִים מִשְׁתָּנָה, הַמֶּרְחָק בֵּינֵיהֶם, כּוֹחוֹת הַמְּשִׁיכָה, מְהִירוּת הַתְּנוּעָה. הִנֵּה הִיא, מִתְפַּלֶּשֶׁת בַּתַּחְתִּיּוֹת, בּוֹרַחַת מֵרוּחוֹת, הַשְּׁאֵלוֹת עָטוֹת עָלֶיהָ דּוֹקְרָנִיּוֹת, לְאָן הוֹלְכִים, לְאָן הוֹלְכִים, הִיא מַרְחִיקָה מֵעָלֶיהָ אֶת הַשְּׁאֵלוֹת כְּמוֹ שֶׁמַּרְחִיקִים זְבוּבִים טוֹרְדָנִיִּים. הִיא חֹמֶר בְּיַד הַמַּדָּע, בְּלִי תֵּרוּצִים, בִּתְנָאֵי אִי־וַדָּאוּת. הָרָצוֹן שֶׁלָּהּ אֵינוֹ חָפְשִׁי, בּוֹרֵחַ מִגּוּף רִאשׁוֹן לְגוּף שְׁלִישִׁי.

בחילה

הָעֶצֶב מִתְעַמֵּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים. הַמּוֹחַ נִלְחָם עַל הֶגְיוֹנוֹתָיו מוּל שַׁעֲטוֹת הָעֵדֶר. שַׁעֲשׁוּעִים בַּצַּמֶּרֶת וּבְדִידוּת בָּעֲמָקִים. הִנֵּה בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ. אֲנִי מִתְחַנֶּנֶת שֶׁתַּפְרִישׁ לִי אֵיזֶה אֶנְדּוֹרְפִין לִרְפוּאָה. יָם שֶׁל דְּמָעוֹת בְּמִבְצָרִי. כְּשֶׁיִּפְתְּחוּ אֶת הַשַּׁעַר יֵצֵא הֶהָמוֹן בִּמְחוֹלוֹת. הָמוֹן אַחֵר יִקְפֹּץ מֵהַמִּרְפָּסוֹת. כָּל הַצְּעָדִים יִסָּפְרוּ וִיאֻכְסְנוּ אֵיפְשֶׁהוּ עָמֹק בְּלֵב הַמַּאְפֵּלְיָה עַד הַתֹּהוּ הַבָּא. אָז יִשָּׁלְפוּ קְבוּצוֹת הַסִּכּוּן הָאֲמִתִּיּוֹת, אֵלֶּה שֶׁמְּרִיצִים מַחְשָׁבוֹת אֲסוּרוֹת. בְּמֶחְוָה גַּנְדְּרָנִית שֶׁל שְׂרָרָה, תִּנָּתֵן אֶפְשָׁרוּת חֲנִינָה חֶלְקִית. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְרָטִים כְּחֻלִּים בָּרֹאשׁ, יוּכַל לַעֲצֹר לִבְחִינַת כְּלָיוֹת־וְלֵב מְחֻדֶּשֶׁת, לִרְכֹּשׁ אִינְדּוּלְגֶּנְצִיּוֹת בְּכָך־וְכָךְ טְבִילוֹת, תְּפִלּוֹת וּמָעוֹת, כְּדֵי לְמָרֵק שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל רִשּׁוּמִים מֵהַמַּרְתֵּף. אֵין לָדַעַת אִם הָרִשּׁוּמִים יִמָּחֲקוּ בֶּאֱמֶת גַּם אַחֲרֵי רְכִישַׁת שְׁטַר הַסְּלִיחָה, וּמִי בְּדִיּוּק מְפַקֵּחַ עַל הַהֶסְכֵּמִים. בְּכָל מִקְרֶה, הַמְּהַדְּרִין בְּמִקְווֹת, בִּתְפִלּוֹת וּבְעִקָּר בְּתַשְׁלוּם נָאוֹת, יֻרְשׁוּ לִרְקֹד בַּחוּצוֹת מֶרְחַק כָּךְ־וְכָךְ מֵהָאֲדָמָה, וְלַחֲלֹם, בַּלֵּב בִּלְבַד, מֶרְחַק כָּךְ־וְכָךְ מֵהַשָּׁמַיִם, וּבְאֹפֶן כְּלָלִי לְהִשָּׁמֵר עַל נַפְשׁוֹתָם מִפְּנֵי הַחֹק וְהַחֵטְא, שֶׁמָּא יֵצֵא מִן הַשָּׁמַיִם אֵיזֶה חֲרוֹן אַף טִפָּתִי עִם רִכּוּז נְגִיפִי גָּבוֹהַּ, יַעַן כִּי נָגְעוּ בִּלְתִּי אִם נוֹעֲדוּ. וְאָז גַּם יֵשׁ קְנָס. אֲבָל זֶה כְּבָר לְהִכָּנֵס בִּקְטַנּוֹת. זוֹכְרִים אֵיךְ קַל לָעָם לִדְרֹס צֶדֶק חֶבְרָתִי, וְאֵיךְ קָשֶׁה לוֹ לְדַבֵּר עַל סֵקְס בְּפַרְהֶסְיָה אוֹ אֲפִלּוּ עִם יְלָדָיו.

טוב לטעות

טוֹב לִטְעוֹת
בְּעַד עַצְמֵנוּ,
בְּעַד עַמֵּנוּ,
בְּעַד שֶׁאָהֲבָה נַפְשֵׁנוּ,
אָמָּנוּתֵנוּ,
בְּעַד חַיֵּינוּ
טוֹב לִטְעוֹת,
אַךְ לֹא לָמוּת,
לֹא טוֹב לָמוּת.

כניסה חופשית

מִתְפָּרֶקֶת וּמִתְרַכֶּבֶת מֵחָדָשׁ בְּיִרְאָה גְּמוּרָה שֶׁיֵּשׁ שֶׁיִּקְרְאוּ לָהּ חֲרָדָה קִיּוּמִית עֲמֻקָּה עִם גָּוֶן שֶׁל עַצֶּבֶת קַלָּה בֵּין שְׁאָר גְּוָנִים שֶׁל מַצְּבֵי צְבִירָה, מְאַתֶּרֶת אֶת עַצְמִי בֵּין הַמְּשׁוֹרְרִים שֶׁמְּאָרְחִים אוֹתִי תַּחַת חֻפָּתָם, שֶׁהִתְאָרַחְתִּי עֲלֵיהֶם, אוּלַי אֲפִלּוּ עַל אַפָּם וַחֲמָתָם, מִישֶׁהוּ שָׂמַנִי בְּתוֹכָם, וַאֲנִי כָּאן, בְּעַל כָּרְחִי וּבְעַל כָּרְחָם, בּוֹרֶרֶת אֶת עַצְמִי מִתּוֹךְ הַתְּעוּקוֹת אַחֲרֵי הַמַּהֲמוֹרוֹת שֶׁל הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. הַכְּנִיסָה חָפְשִׁית. מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לְצַיֵּן שֶׁהַכְּנִיסָה חָפְשִׁית. שֶׁהַחֹפֶשׁ מְהַדְהֵד בְּהִתְפַּעֲמוּת. מְאוֹד דָּחוּף. מְאוֹד לֹא־רָגוּעַ. מְאוֹד מוּזָר. חֲסַר מְנוּחָה כְּמוֹ בְּתוֹר מִתְאָרֵךְ לַשֵּׁרוּתִים, קָפוּץ עַל מְקוֹמוֹ שֶׁלֹּא יִבְרַח לוֹ, מִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהִדָּחֵף, לֹא לִדְחֹף אֲחֵרִים, מַחֲזִיק הַכֹּל בִּפְנִים, וְהָעוֹמְדִים בַּתּוֹר אֵינָם שָׂמִים לֵב שֶׁהַחֹפֶשׁ עוֹמֵד פֹּה לְיָדָם, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי, וּבְכָל זֹאת יֵשׁ לְצַיֵּן זֹאת: הַכְּנִיסָה חָפְשִׁית. פַּעַם אֲפִלּוּ לֹא שָׁאַלְנוּ בַּדָּבָר, וְהַכְּנִיסָה הָיְתָה חָפְשִׁית. נוֹלְדָה חָפְשִׁית. מֵי זָהָב מֻטָּלִים אֶל הַתַּחְתִּית. וְהַיּוֹם אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בָּרוּחַ הַחָפְשִׁית כְּמוֹ בְּיָתֵד בַּסַּעַר כְּנֶגֶד כָּל הַהֶגְיוֹנוֹת וְהָעִצְבוֹנוֹת הָאוֹרְבִים בַּשַּׁעַר, וְכָל הַשְּׁעָרִים מְאַיְּמִים, וּמִי יוֹדֵעַ אָנָה אָנוּ בָּאִים, וּמִי יוֹדֵעַ נֶגֶד כָּל הַתְּהוֹמוֹת, אִוְשַׁת רוּחוֹת מִבַּעַד לִפְרָצוֹת. רוּחַ זַפִּירִית, וְהַכְּנִיסָה חָפְשִׁית, חָפְשִׁית הָרוּחַ. וַעֲדָרִים צוֹבְאִים בַּשְּׁעָרִים. פַּעַם הָיִיתִי בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת עִם עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת וְיוֹקְדוֹת. וּפַחַד נִכְנַס בִּשְׁעָרַי, פַּחַד טָמִיר מִיָּד עֲנָקֵי הַהוֹן וְחִיּוּכָם הַכְּרַסְתָּנִי, הַמַּלְעִיג בְּפִתְחֵי גֵּיהִנּוֹם.

יוּדְקֶה

אִשָּׁה עוֹזֶבֶת אֶת אֱלֹהִים כִּי רַע לָהּ נִסְּתָה הָיָה דָּפוּק הָלַךְ לְגַמְרֵי אִשָּׁה הוֹלֶכֶת מֵאֱלֹהִים כִּי הִשְׁאִיר לָהּ פֵּרוּרִים כִּי

סדר היום של הצדיקים הטהורים

משפט קליט של הרב קוק המודפס תדיר בחדרי מורים ובקלסרים של סמינריוני הדרכה מלמד כי הצדיקים הטהורים אינם קובלים על

רוח ודת בטיפול נפשי

העמדה הרווחת בקרב פסיכולוגים ואנשי טיפול רבים בנוגע לדת ולרוחניות נעה על הציר שבין חשדנות להסתייגות נמרצת; כממשיכי דרכו של

דרכי אירופה אבלות

פתח דבר – רבקה מרים לפני שאני מתחילה לכתוב כמה מילות הקדמה לספרון של אבא אני מטמינה לרגע את פני

המוסריוּת של המלחמה

אחד מרגעי השיא של סיפור מגילת אסתר הוא ניצחון היהודים על אויביהם ברחבי האימפריה הפרסית; אך אותו רגע בדיוק –

דיבור ברעם התותחים

המחסור במילים שאנחנו מרגישים אל מול זוועות שמחת־תורה ונוכח המלחמה שבאה בעקבותיהן הוא בין היתר שיקוף של פער בשפה ההגותית: