- חיפוש -

התבשרות

רות פוירשטיין

עֵת נָקַשׁ בְּדַלְתֵּנוּ הַשְּׁכוֹל:
עֵת נִשְׁכַּחְנוּ מִנֵּס
וְהֻשְׁלַכְנוּ אֶל חוֹל:
עֵת הַקֶּבֶר כָּרָה כָּל אַרְצֵנוּ
אֶל עֵת: עֵת הָעֵת לֹא תַּכְלִית,
לֹא מִשְׁפָּט וּמוֹפֵת: עֵת
נִקְרֵאנוּ אֶל מָוֶת וּמָוֶת עָנָה
אֶת נַפְשׁוֹת אֲהוּבֵינוּ
אֶל אֶרֶץ שְׁחוּנָה,
הִשְׁתַּנָּה בִּגְרוֹנֵנוּ הַקּוֹל –

הַדָּם פּוֹרֵט בַּמֵּיתָרִים
כִּצְלִיל הַנֵּץ עַל הַבְּתָרִים:

"אֵל אָדוֹם פֶּרֶא-סְדוֹם
לוֹחֵשׁ הָאֵשׁ, תּוֹרָה יִדֹּם:
אֵל הוֹרָה מוּסַר יוּסַר
מִגְּבוּלוֹתֵינוּ; תְּנֵנּוּ שַׂר
אוֹ אֵל גַּרְדּוֹם בִּדְמוּת אֱנוֹשׁ –
רוֹצֵץ קוֹצֵץ מוֹחֵץ כָּל רֹאשׁ!:
אֵל לְעוֹלָם שׁוּב לֹא נִרְדָּם
מֵעוֹרְרוּת בְּאֵרוֹת הַדָּם,
וּלְעוֹלָם שׁוּב לֹא יֶחְסַר
עוֹלוֹת תְּמִימִים בְּנֵי-כָּל-בָּשָׂר!:"

אֵל לְעוֹלָם שׁוּב לֹא יַכְרִית
נִקְרָא לִפְרֹם בְּרִיתוֹ: עֵת פּוֹרֵק
אָדָם עֹל וְנוֹתֵק הַמּוֹסְרוֹת
אֶל בְּטֶרֶם מוּסָר תּוֹרָתוֹ:
וְעוֹרֵג אֵל הוֹרֵג בִּדְבָרוֹ –
אִלּוּ אֵין בִּבְשָׂרוֹ מִתֹּם:
אַךְ אֵלִי מְיֻסָּר בְּרִיאָתוֹ
אֲבַקֵּשׁ אוֹתוֹ אוֹתוֹ אוֹתוֹ:

תְּנֵנִי אֱלֹהִים חֲלוֹמוֹת
אֶל יָמִים גְּאוּלִים
אֶל עָרִים נְשָׁמוֹת:
תְּנֵנִי אֶל יוֹמְךָ אֶחָד
וְשִׁמְךָ אֶחָד –
דִּבּוּר אֶחָד חוֹלֵל אֻמּוֹת:
תְּנֵנִי אֵל יוֹצְרֵנִי
גּוּף אֶחָד מְלוֹא עוֹלָם:
תְּנֵנִי גּוּף מִזְמוֹר –
עוֹרִי יַקְרִיא אֵלַי קוֹלָם:

בּוֹאִי בְּעִיר צַעֲרֵנוּ:
בּוֹאִי בָּעִיר בּוֹאִי בָּעִיר:
נֶפֶשׁ עָשָׁן מֵעָלֵינוּ
יֶלֶד-עָנָן בִּשְׁנָתֵנוּ מֵעִיר
נִרְדָּמִים בְּהָקִיץ
מִשִׁיר-עֶרֶשׂ מַפְצִיץ:
הֶעָפָר מִתְרַבֶּה אֶת עִירֵנוּ
מֵפִיץ אֱלֹהִים הָאִלֵּם
מֵעָלֵינוּ הוֹלֵם כִּכְבַד פֶּה
שֶׁיּוֹדֵעַ רַק אוֹר לְנַהֵם:

וּמִי יְנַחֵם צַעֲרֵנוּ:
מִי יְנַחֵם מִי יְנַחֵם:
עֵת הָעֵת חוֹרֵט מָוֶת עִירֵנוּ
בִּפְנֵי-כָּל נִשְׁקָף, גַּם בַּחַף
גַּם אָשֵׁם: מִי רוֹשֵׁם מֵעָפָר
אֶת שְׁמוֹתֵינוּ: מִי אֶת דְּמוּתֵנוּ
יָקִים בְּעִיר-אוֹר:
כְּבָר כָּלִינוּ כָּלִינוּ עַד קֵץ וְהָעִיר
עוֹד תּוֹסִיף מֵאֵלֶיהָ
לִבְעֹר:

אַךְ בּוֹאִי בְּעִיר צַעֲרֵנוּ:
וְאֶת עֲפָרֵנוּ נַשְׁקִי לְשָׁלוֹם:
אָהַבְנוּ מִבַּעַד לִגְבוּל-הָעוֹרוֹת
אֶת מִישׁוֹר-הַשָׁמַיִם לִנְשֹׁם:
אָהַבְנוּ מִבַּעַד לִשְׁמֵי הַמַּבּוּל
לַחֲלֹם עַל עָרִים אֲחֵרוֹת:
עַתָּה בּוֹאִי לָעִיר וְחִלְמִי
עֲבוּרֵנוּ עָרִים שֶׁאֵינָן
נְצוּרוֹת:

מִנְהֲרוֹת אֱלֹהִים
רָאוּ עֵינַי בֵּין שְׁתֵּי עָרֵינוּ:
בֵּין רוּחֵנוּ מְאוּרוֹת
הָעַקְרַבִּים: זוֹחֵל בָּן הָאֵל –
בֵּין עַקְרָב לְתַנִּין מִתְפַּתֵּל
וְסוֹלֵל עוֹלָמוֹת בִּתְהוֹמוֹת:
קוֹרֵא הַפְרֵד בֵּין אֵד לְאֵד
סוֹתֵם חָלָל פְּרִיצַת מוֹעֵד
כָּל צְבָא שָׁמַיִם מִתְפַּלֵּל
לְאֵל המַיִם הַנּוֹפֵל לַמְּצוּלוֹת:
מְחִלּוֹת הָעוֹלָם וְקוֹלוֹת
גַּלְגַּלִּים נְפוּלִים, שְׁאָרֵי דָּם
וּקְלָלוֹת: מִשְּׁגָלוֹת מֵת בְּמֵת:
גִּלּוּלִים בָּאֱמֶת: נִשְׁקַּץ הַנֶּצַח
מִן הָרֶצַח וְעוֹרוֹ הַמִּתְקַמֵּט
לִקְפָלִים: מִנְהָרוֹת מֵחֹר-רוּחוֹת
הַחֲלָלִים: וְנִמְשֶׁכֶת כְּבִידָתֵנוּ
מִבֵּיתֵנוּ אֶל שְׁבִילִים בִּסְחִי-תֵּבֵל:

בְּכִי הָאֵל מֵצִיף עַצְמוֹת דּוֹר הַמַּבּוּל:
שֶׁנִּקְרְשׁוּ תַּחַת הָעִיר עֲדֵי קָצְרוּ עָפָר-
יְבוּל-הַתְּהוֹמוֹת: הַנְּשָׁמוֹת קָמוֹת
בִּנְהִי הָעֲצָמוֹת: וּמִן הָאֵפֶר
אֵין-הַסֵּפֶר-מְגוֹלֵל
פַּתְּחוּ סְתוּמוֹת:

"אֱלוֹהֵי הָרִמּוֹת
הַמַּכְנִיעַ אֻמּוֹת
מְכַבֶּה הַשֵׁמוֹת
בִּנְשִׁיפָה:
הַבּוֹרֵא בִּנְהָמוֹת
מְבַקְּשֵׁי נְקָמוֹת
הַנּוֹתֵן מוֹת לַחַי
כִּתְרוּפָה:
בִּתְנוּפָה כּוֹפֵף עַפְעַף
בְּשִׁנָּיו קוֹרֵעַ טָף
אֵל-פֻּרַע טָרוֹף טָרַף
עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר נָאַף
בִּרְצוֹנוֹ:
זֶה הָאֵל גָּדַל אוֹנוֹ עֲדֵי
אֵינוֹ:
עַד כִּי אֵין הַשָׁמַיִם מְקוֹם
מְעוֹנוֹ:
פָּקַח בְּאֵפֶר אֶת עֵינוֹ:
פַּעַר פֶּה קֶבֶר לְצֹאנוֹ:
וְהִתְחוֹלֵל עַד לָעוֹלָם
אֲשֶׁר בְּטֶרֶם זִכְרוֹנוֹ:"

מַבּוּעֵי קוֹל דְּמֵי אַחִים
הֵמָּה אֵלּוּ הַצּוֹרְחִים
מְתַעֲלוֹת לֵדַת הַמָּוֶת
שֶׁנִּכְרוּ עַתָּה פְּתָחִים
אֶל הָעוֹלָם: אֶל אֵל-עוֹלָם
הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁאֵשׁ מִלְחָמוֹת:
הַיּוֹרֵד בְּמִדּוֹתָיו
עַד תְּהוֹמוֹתָיו –
אַלְפֵי קוֹמוֹת:
אֵל נוֹפֵל זוֹחֵל בַּחֹשֶׁךְ
אֵל שׁוֹמֵעַ אֶת שְׁמוֹתָיו
הָרִאשׁוֹנִים:
כְּשֶׁהָיָה אֵל מַזָּלוֹת וַאֲבָנִים:
אֵל יוֹרֵד עַד בּוֹר וְאֵבֶל
אֵל שׁוֹקֵעַ לִמְחִלּוֹת
אֶת מָתְנָיו קוֹשֵׁר בְּחֶבֶל –
נַעֲלֵהוּ בִּתְפִלּוֹת:

הַלְלוּהוּ מִמְּצוּלוֹת:
אֶל מְרוֹמָיו בְּתַחֲנוּן:
אֲדֹנָי אֲדֹנָי אֵל רַחוּם
וְחַנּוּן: אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב
חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד
לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע
וְחַטָּאָה וְנַקֵּה: אֲדֹנָי אֲדֹנָי
מְבַכֶּה חֲלָלִים: מִנְהָרוֹת
קְבוּרוֹת-עָרֵינוּ יִדְמַע מֵי
הַנְּחָלִים:

מִי יִתֵּן אֱלֹהֵינוּ עוֹלֶה מִנָּקָם
וּמִי יְתַנֶּנּוּ קָם אֶל שְׁמֵי מוֹפֵת:
מִי יִתְּנֶנּוּ עוֹלִים גַּם בְּעֵת
כֹּה-תְּלוּלָה מוֹבִילָה מֵעַצְמָהּ
אֱלֵי חֵטְא:

יצירה עברית יושבת שבעה

מהי יצירה עברית? האם עיקרה הוא התוכן, מקורות ההשראה או האדם היוצר? האם יכולים כוחות היצירה לשמש נחמה לעת הזאת,

הקטלוג היהודי הוא אינסופי

בייצוג של תכנים יהודיים מבחינה ויזואלית יש גם מעשה פרשנות עמוק, שתקווה וסכנה בצידו. הפרשנות אינה פונה רק כלפי חוץ,

אָחִינוּ אֱלֹהִים

אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף". בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת, אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים! אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל

אלקטה בשושנים

מר שושני (1895-1968) היה חכם ואינטלקטואל יהודי. מורם של הוגי דעות מפורסמים במאה העשרים, ביניהם עמנואל לוינס, אלי ויזל, אנדרה

וִדּוּי הֲרִיגָה

"דמי אחיך": שעשה בו פצעים הרבה, שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה. וִינַעְנֵעַ תְּחִלָּה דָּרוֹם, בְּחֶסֶד אַחַר כָּךְ צָפוֹן בִּגְבוּרָה

(מתוך מחרוזת שירי אלוהים)

ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

למידה בשעת מלחמה

בשמחת תורה, השביעי באוקטובר, עלה המוות בחלונינו – ומאז הוא נוכח, מורגש וקשה מאוד להדחקה. טענת "זה לא הזמן" שגורה