- חיפוש -

סיפור על אהבה וחושך

עוז בלומן

אַל תַּקְפִּידוּ עָלַי
אֲהוּבַי, שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי
הֵן בָּאתִי לְהֵאָסֵף אִתְּכֶם
וּבְיָדַי חַיִּים שֶׁהֱיִיתֶם שֶׁחִבַּרְתִּי
מִתְבַּדְּרִים
וְאֵימָה חֲשֵׁכָה נֹפֶלֶת עָלַי
כִּי לְמוּלִי, מְפֻיָּח, מַדַּף סְפָרִים
וְשָׁם בֵּין הָאֵשׁ וְהַלַּיְלָה
עָבַרְתִּי בֵּין הַבְּתָרִים –

וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה שָׁם, וְעוֹז וּגְרוֹסְמָן
אִישׁ לִקְרַאת רֵעֵהוּ עֲרוּכִים
וְרַבִּיקוֹבִיץ' וְזַךְ, יוֹנָה וְיוֹנָתָן
עִם הַקְּצָווֹת הַחֲרוּכִים
וְמְאֻחָד וְעַם עוֹבֵד וּמַחְבָּרוֹת לְסִפְרוּת
וּבָהֶם מְקֻפָּלִים סִימָנִים שֶׁל הִתְמַסְּרוּת
וּפוֹעֲלִים וְלֶכְּסִיקוֹן וְכַרְמֶל וְכִנֶּרֶת
וְשׁוֹקֶן וּפְּסִיכוֹלוֹגִיה וְאוּנִיבֶרְסִיטָה מְשֻׁדֶּרֶת
נִצָּבִים וְשׁוֹכְבִים בַּעֲרֵמָה בְּלִי רְוָחִים
וְהֵם לוֹחֲשִׁים וּמַזְמִינִים וּמַכְנִיסֵי אוֹרְחִים –

וְאֵימָה חֲשֵׁכָה עָלַי, אֲהוּבַי
כִּי אֶחָד מֵאֵלֶּה לֹא מָצָאתִי מַתְרִיעַ
מִגֶּרְמָן, מִבּוֹלְשֵׁבִיק, מִגּוֹי רַצְחָן
מֵעַיִט עַל פְּגָרִים בְּאֵין מַפְרִיעַ
מִטֶּבַח, מִפּוֹגְרוֹם, מִמָּוֶת בַּמִּטָּה
לֹא אוּרִי צְבִי אֵשׁ וְלֹא יָאִיר לֶהָבָה
לֹא מֹשֶׁה שָׁמִיר וְלֹא עַל הַשְּׁחִיטָה
כִּי עֲדִינוּת אֱלֹהִים, עֲדִינוּת וְדַפִּים מְלֵאֵי אַהֲבָה
וּמַגָּע וָחֶסֶד וָרֹךְ וְשִׂיחָה קְרוֹבָה –

וְשֶׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה
וְתַנּוּר עָשָׁן
וַאֲנִי עַל מְקוֹמִי כּוֹשֵׁל נִתְמַךְ
קָפָאתִי שָׂם
וּבְרִית כָּרַתִּי לָכֶם
הֲרוּגַי
לֶאֱהֹב כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר
וְלִנְקֹם כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר
בִּשְׁאֵרִית חַיַּי

לשמוע קולות

כחלק מהתגבשות תפיסת הסובייקט המודרני, נדחקה התופעה התרבותית של 'שמיעת קולות' לפינת החברה, וצוירה כתופעה 'הזויה', מאיימת ושלילית ביותר. בכך

יומן מלחמה

יומן מלחמה שכתב חבר וחבר מערכת יקר, יצחק כהן, משורר ומורה לתנ"ך ולמשפט עברי, איש מושב שובה הגולה כעת מביתו,

אָלֶף

"המחשבה היהודית מהווה מעין דיאלוג. דיאלוג עם החוץ ודיאלוג של האדם היהודי עם עצמו. והרי זה אדם שמצד אחד מקבל

למידה בשעת מלחמה

בשמחת תורה, השביעי באוקטובר, עלה המוות בחלונינו – ומאז הוא נוכח, מורגש וקשה מאוד להדחקה. טענת "זה לא הזמן" שגורה

דרכי אירופה אבלות

פתח דבר – רבקה מרים לפני שאני מתחילה לכתוב כמה מילות הקדמה לספרון של אבא אני מטמינה לרגע את פני

בִּסְטֵקִיַּת חֲצוֹת

בִּסְטֵקִיַּת חֲצוֹת מְעֹרָב יְרוּשַׁלְמִי עַל מִשְׁטָח לוֹהֵט לֵב לַבְלָב וְקֻרְקְבָן מְדַמְּמִים בְּיַחַד וַאֲנִי תֶּכֶף הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל אֶת כָּל הָעֵרֶב רַב