א.
אָכֵן, חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלוֹהִים, כַּאֲשֶׁר יַחְזֹר בֵּן אוֹבֵד לְאָבִיו, לְאַחַר שֶׁהָיִיתִי יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ רוֹעֵה חֲזִירָיו שֶׁל הֵגֶל. מָה הֱשִׁיבַנִי הֲלוֹם, הַיִּסּוּרִים? וְאוּלַי סִבָּה לֹא עֲלוּבָה כָּל כָּךְ. כִּסּוּפֵי שָׁמַיִם יָרְדוּ עָלַי וְהֵרִיצוּ אוֹתִי הָלְאָה הָלְאָה, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת וּתְהוֹמוֹת, דֶּרֶךְ מִשְׁעוֹלִים מְסַחְרְרִים שֶׁל הָרֵי הַדִּיאָלֶקְטִיקָה. בְּדַרְכִּי מָצָאתִי אֶת אֱלוֹהֵי הַפַּאנְתֵּיאִיסְטִים אַךְ לֹא הָיָה לִי לְמוֹעִיל. יֵשׁוּת מִסְכֵּנָה חוֹלְמָנִית זוֹ טְווּיָה וּשְׁזוּרָה בְּרִקְמוֹת הָעוֹלָם, כְּאִלּוּ כְּלוּאָה בְּתוֹכוֹ, מְצִיצָה בְּךָ בְּמַבָּט חֲסַר־אוֹנִים וַאֲפֵס־רָצוֹן וּמְפַהֶקֶת. אֵין בַּעַל רָצוֹן אֶלָּא מִי שֶׁבַּעַל אִישִׁיּוּת הוּא, וּכְדֵי לְגַלּוֹת רָצוֹן זֶה דְּרוּשִׁים מַרְפְּקִים שֶׁהֵם חָפְשִׁיִּים לָנוּעַ. וּמִי אֲשֶׁר יִשְׁתּוֹקֵק לֶאֱלוֹהִים אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲזֹר – וַהֲרֵי זֶה עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר – אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לְקַבֵּל אוֹתוֹ כְּאִישִׁיּוּת שֶׁהִיא מֵעֵבֶר לָעוֹלָם, וּלְקַבֵּל אֶת תְּאָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, אֶת חַסְדּוֹ הָעֶלְיוֹן, תְּבוּנָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, צִדְקוֹ הָעֶלְיוֹן וְכוּ'…
ב.
אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר בְּהִתְקַדְּמוּת מְיֻחֶדֶת בְּעִנְיְנֵי הַפּוֹלִיטִיקָה: נִשְׁאַרְתִּי נֶאֱמָן לְאוֹתָם הָעֶקְרוֹנוֹת הַדֵּמוֹקְרָטִיִּים, שֶׁסָּגַדְתִּי לָהֶם בִּימֵי נְעוּרַי, וַאֲשֶׁר לַהֲטִי לָהֶם לֹא שָׁקַע, כִּי אִם אַדְּרַבָּא גָּבַר וְהָלַךְ מֵאָז. לֹא כֵן בְּעִנְיְנֵי תֵּאוֹלוֹגְיָה, שֶׁנֶּאֱלָץ אֲנִי לְהַאֲשִׁים עַצְמִי בִּנְסִיגָה, כַּאֲשֶׁר, כְּפִי שֶׁהוֹדֵיתִי כְּבָר לְעֵיל, חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה אֶל הָאֱמוּנָה הַדָּתִית, אֶל הָאֵל הָאִישִׁי. דָּבָר זֶה אֵין לְמַשְׁמְשׁוֹ עוֹד, כְּפִי שֶׁמְּנַסִּים לַעֲשׂוֹת זֹאת אֵי אֵלֶּה יְדִידִים נְאוֹרִים דּוֹרְשֵׁי־טוֹבָתִי. לְעֻמַּת זֹאת חַיָּב אֲנִי לְהַכְחִישׁ בְּכָל תֹּקֶף אֶת הַשְּׁמוּעוֹת כְּאִלּוּ נְסִיגָתִי זוֹ הֱבִיאַתְנִי אֶל סַף כְּנֵסִיָּה כָּלְשֶׁהִי אוֹ לְחֵיקָהּ מַמָּשׁ. לֹא, דֵּעוֹתַי וְהַשְׁקָפוֹתַי הַדָּתִיּוֹת נִשְׁאֲרוּ חָפְשִׁיּוֹת מִכָּל כְּנֵסִיָּתִיּוּת: לֹא צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים פִּתַּנִי, לֹא נֵר־מִזְבְּחוֹת סִנְוְרַנִי. לֹא שִׁעֲשַׁעְתִּי רוּחִי בְּסִימְבּוֹלִיקָה וְלֹא הִרְחַקְתִּי מִמֶּנִּי לַחֲלוּטִין אֶת הַתְּבוּנָה. לֹא קִלַּלְתִּי דָּבָר וְאַף לֹא אֶת אֵלַי הַקְּדוּמִים, הָאֱלִילִיִּים, אֲשֶׁר אָמְנָם פָּנִיתִי לָהֶם עֹרֶף, אַךְ נִפְרַדְתִּי מֵהֶם בִּידִידוּת וְאַהֲבָה.
ג.
הָיָה זֶה בְּמַאי 1848, בְּאוֹתוֹ יוֹם בּוֹ יָצָאתִי פַּעַם אַחֲרוֹנָה מִפֶּתַח בֵּיתִי, בּוֹ בַּיּוֹם נִפְרַדְתִּי מִפְּסִילִים נַעֲרָצִים, אֲשֶׁר בִּימֵי אָשְׁרִי סָגַדְתִּי לָהֶם. בְּקֹשִׁי שֵׂרַכְתִּי רַגְלִי עַד לַלּוּבְר, וְכִמְעַט הִתְמוֹטַטְתִּי תַּחְתַּי, בְּהִכָּנְסִי לָאוּלָם הַגָּדוֹל, בָּהּ עוֹמֶדֶת עַל כַּנָּהּ הָאֵלָה הַבְּרוּכָה שֶׁל הַיֹּפִי, גְּבִרְתֵּנוּ מִמִּילוֹ הָאֲהוּבָה. שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁכַבְתִּי לְרַגְלֶיהָ וְכֹה הִרְבֵּיתִי לִבְכּוֹת, שֶׁאַף אֶבֶן יָנַע לִבּוֹ לְרַחֲמִים. וְאַף הָאֵלָה הִבִּיטָה בְּרַחֲמִים רַבִּים עָלַי, בְּרַחֲמִים וּלְלֹא־נִחוּמִים כְּאַחַת, כְּאִלּוּ רָצְתָה לוֹמַר: הַאִם לֹא תִּרְאֶה כִּי אֵין לִי יָדַיִם וְלַעֲזֹר לֹא אוּכַל?
///
מתוך אחרית דבר ל"רומנצרו", 1851. התרגום מתוך "סולם", גיליון יב (פ"ד) ניסן תשט"ז, בעריכת ישראל אלדד.
