"דמי אחיך": שעשה בו פצעים הרבה,
שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה.
וִינַעְנֵעַ
תְּחִלָּה דָּרוֹם, בְּחֶסֶד
אַחַר כָּךְ צָפוֹן בִּגְבוּרָה
מִזְרָח בְּתִפְאֶרֶת
אַחַר כָּךְ מַעְלָה בְּנֶצַח
מַטָּה בְּהוֹד
שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה
וִיכַוֵּן לְהָבִיא סוֹף קְצֵה הַלּוּלָב עַד הֶחָזֶה
שֶׁבְּךָ
עַד הַתִּסְכּוּל שֶׁבְּךָ,
וְהָאַכְזָבָה שְׁנוֹת צִפִּיָּה שֶׁיִּזְרְמוּ
בְּעוֹרְקֵי הַשִּׁדְרָה, בִּוְרִידֵי הַתְּיוֹמֶת
שֶׁיּוּנְפוּ
וִינַעְנֵעַ
אֵיפֹה אַתָּה
דָּרוֹם צָפוֹן מִזְרָח מַעְלָה מַטָּה מַעֲרָב
אֵיפֹה אַתָּה
חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד
שֶׁבְּךָ
שֶׁלֹּא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נַפְשְׁךָ תְּהֵא יוֹצְאָה
וְכִי מָה נִעְנוּעִים וְהַקָּפוֹת אֵלּוּ אִם לֹא קְבָרָיו וּמַצֵּבוֹתָיו שֶׁל הָאֱלֹהִים
מֵעוֹלָם לֹא נוֹדַע מַעֲשֶׂה גָּדוֹל מִזֶּה
