ייתכן שדילמת אותיפרון – "האם הדבר הראוי בעיני האלים אהוב עליהם מפני שהוא ראוי, או שהוא נעשה ראוי מפני שהם אוהבים אותו?" – אינה בעיה פילוסופית שיש לפתור, אלא תובנה עקרונית על מבנה התודעה שלנו. אלוהים הכפוף למוסר אינו נדמה

ככל הנראה איננו יכולים בלא משיח. ליתר דיוק שניים: אחד לכפור בו ואחד להאמין בו בכל לב. איננו יכולים להתקיים בעולם בלי לנוע. בלי לרצות יותר. בלי לדמיין אוטופיה. ללא כל אלו, יהפוך היקום מַשמים, מנוכר ואדיש והחיים ייראו חסרי

אחרי השנה החולפת, שהייתה סוערת מאוד, רצינו לדבר על השפה הדתית, על פערי השיח בין דתיים וחילונים, על מילים טובות ומילים קשות, על מקומות המפגש והריחוק, על האילמות ועל חוסר המובן, על מלל פנימי ועל יצירה. לאחר שמחת תורה תשפ"ד

נרטיב היסטורי רווח, שקנה שביתה בתודעתם העצמית של רבים מזרמי הפוליטיקה החילונית־ליברלית, מתאר את צמיחת המחשבה הפוליטית המודרנית כתהליך של הוצאת הדת מהספֶרה הציבורית והפיכתה לעניין פרטי הנוגע לדלי"ת אמותיו של אדם. בתיאור זה, המחשבה הפוליטית הימי־ביניימית, בואכה תקופת הרנסנס,

הגיליון החמישי של כתב העת מבקש לעסוק בפני אלוהים לעת הזאת. מהו מקומו ותפקידו של השיח התיאולוגי? מה אירע לו בעת החדשה, ומה רוחש בו בעשרות השנים האחרונות – בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט? מן העבר האחד, השיח התיאולוגי נדד