רליגיה גיליון ז
אחרי השנה החולפת, שהייתה סוערת מאוד, רצינו לדבר על השפה הדתית, על פערי השיח בין דתיים וחילונים, על מילים טובות ומילים קשות, על מקומות המפגש והריחוק, על האילמות ועל חוסר המובן, על מלל פנימי ועל יצירה. לאחר שמחת תורה תשפ"ד
אחרי השנה החולפת, שהייתה סוערת מאוד, רצינו לדבר על השפה הדתית, על פערי השיח בין דתיים וחילונים, על מילים טובות ומילים קשות, על מקומות המפגש והריחוק, על האילמות ועל חוסר המובן, על מלל פנימי ועל יצירה. לאחר שמחת תורה תשפ"ד
נרטיב היסטורי רווח, שקנה שביתה בתודעתם העצמית של רבים מזרמי הפוליטיקה החילונית־ליברלית, מתאר את צמיחת המחשבה הפוליטית המודרנית כתהליך של הוצאת הדת מהספֶרה הציבורית והפיכתה לעניין פרטי הנוגע לדלי"ת אמותיו של אדם. בתיאור זה, המחשבה הפוליטית הימי־ביניימית, בואכה תקופת הרנסנס,
הגיליון החמישי של כתב העת מבקש לעסוק בפני אלוהים לעת הזאת. מהו מקומו ותפקידו של השיח התיאולוגי? מה אירע לו בעת החדשה, ומה רוחש בו בעשרות השנים האחרונות – בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט? מן העבר האחד, השיח התיאולוגי נדד
התמורות הגדולות שעברו על עם ישראל בדורות האחרונים הציבו אתגרים רבים לפתחם של תלמידי החכמים וההוגים שומרי התורה. אתגרים אידיאולוגיים, הלכתיים, חברתיים ומעשיים, כולם דחופים ובעלי השלכות מרחיקות לכת, מילאו כמעט לחלוטין את סדר היום. כמעט, אך לא לחלוטין, שכן
מקובל לומר כי אחד השינויים המשמעותיים שעברו על האנושות בתקופה המודרנית הוא תהליך החילון. אם בעבר היתה האמונה באלוהים, במצוותיו ובמוסדות הפועלים מכוחם יסוד מרכזי בחברה האנושית, הרי שהעידן החדש מתאפיין בכפירה, או למצער בהמעטה בחשיבותם של כל אלה. תפישת
העם היהודי ידע במאה השנים האחרונות את אחת התמורות הפוליטיות הגדולות בתולדותיו – עלייתה של התנועה הציונית ששיאה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הציונות לא נוצרה בחלל ריק. יחד עם היותה ביטוי לשאיפה העתיקה לשוב לארץ ישראל, היא צמחה בעיצומם
הקמתה של מדינת ישראל היא מן המאורעות החשובים ביותר בתולדות העם היהודי. לאחר אלפי שנות גלות, חזר עם ישראל אל המרחב הפוליטי והקים מדינה ריבונית שבמסגרתה הוא מסוגל להגן על עצמו ולקבל אחריות מלאה על כל תחומי החיים. עובדה זו
מחזור למוצאי שמחת תורה מה היא אתיקה זו?…מה היא? תורה כלשהי? או מה?… איי, לקריירה הם מומחים דווקא! לעזאזל האתיקה!פיודור דוסטוייבסקי, האחים קרמזוב בראשית היא הזיקה
אַל תַּקְפִּידוּ עָלַי אֲהוּבַי, שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי הֵן בָּאתִי לְהֵאָסֵף אִתְּכֶם וּבְיָדַי חַיִּים שֶׁהֱיִיתֶם שֶׁחִבַּרְתִּי מִתְבַּדְּרִים וְאֵימָה חֲשֵׁכָה נֹפֶלֶת עָלַי כִּי לְמוּלִי, מְפֻיָּח, מַדַּף סְפָרִים וְשָׁם
לאהבות נפולות יאמרו זה שלוש פעמים ויועיל לשכחה אֵל אֱלֹהֵי הַנָּקָם הָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל חֲקִירוֹת וּמַחְשָׁבוֹת מְסֻלְסָלוֹת הוּמָנִיזְם, לִיבֵּרָלִיזְם, אֵתִיקָה הַשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ כָּל אוֹתָם אָקָדֵמָאִים מֻמְחֵי שֵׁן בְּהֵיכָלוֹת וּמִלּוֹת הַהִגָּיוֹן