נרטיב היסטורי רווח, שקנה שביתה בתודעתם העצמית של רבים מזרמי הפוליטיקה החילונית־ליברלית, מתאר את צמיחת המחשבה הפוליטית המודרנית כתהליך של הוצאת הדת מהספֶרה הציבורית והפיכתה לעניין פרטי הנוגע לדלי"ת אמותיו של אדם. בתיאור זה, המחשבה הפוליטית הימי־ביניימית, בואכה תקופת הרנסנס,
הגיליון החמישי של כתב העת מבקש לעסוק בפני אלוהים לעת הזאת. מהו מקומו ותפקידו של השיח התיאולוגי? מה אירע לו בעת החדשה, ומה רוחש בו בעשרות השנים האחרונות – בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט? מן העבר האחד, השיח התיאולוגי נדד
התמורות הגדולות שעברו על עם ישראל בדורות האחרונים הציבו אתגרים רבים לפתחם של תלמידי החכמים וההוגים שומרי התורה. אתגרים אידיאולוגיים, הלכתיים, חברתיים ומעשיים, כולם דחופים ובעלי השלכות מרחיקות לכת, מילאו כמעט לחלוטין את סדר היום. כמעט, אך לא לחלוטין, שכן
מקובל לומר כי אחד השינויים המשמעותיים שעברו על האנושות בתקופה המודרנית הוא תהליך החילון. אם בעבר היתה האמונה באלוהים, במצוותיו ובמוסדות הפועלים מכוחם יסוד מרכזי בחברה האנושית, הרי שהעידן החדש מתאפיין בכפירה, או למצער בהמעטה בחשיבותם של כל אלה. תפישת
העם היהודי ידע במאה השנים האחרונות את אחת התמורות הפוליטיות הגדולות בתולדותיו – עלייתה של התנועה הציונית ששיאה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הציונות לא נוצרה בחלל ריק. יחד עם היותה ביטוי לשאיפה העתיקה לשוב לארץ ישראל, היא צמחה בעיצומם
הקמתה של מדינת ישראל היא מן המאורעות החשובים ביותר בתולדות העם היהודי. לאחר אלפי שנות גלות, חזר עם ישראל אל המרחב הפוליטי והקים מדינה ריבונית שבמסגרתה הוא מסוגל להגן על עצמו ולקבל אחריות מלאה על כל תחומי החיים. עובדה זו
מבט חטוף על אופי החיים היום בהשוואה לזה שלפני מאה שנה מסגיר את המהפכה שחוותה האנושות: היבשה, הים והאוויר מלאים בכלים ממונעים; בחלל חגים לוויינים; המזון מיוצר בטכנולוגיות מורכבות; אמצעי מדיה ותקשורת נמצאים בכל חדר וכיס; ומפעלים הפועלים ללא הפסקה
אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף". בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת, אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים! אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל הַגִּבּוֹר, לֹא! אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת
בִּסְטֵקִיַּת חֲצוֹת מְעֹרָב יְרוּשַׁלְמִי עַל מִשְׁטָח לוֹהֵט לֵב לַבְלָב וְקֻרְקְבָן מְדַמְּמִים בְּיַחַד וַאֲנִי תֶּכֶף הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל אֶת כָּל הָעֵרֶב רַב הַזֶּה בָּרְחוֹב נְעָרוֹת עִם אֶקְסְסוֹרִיז
א. אָכֵן, חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלוֹהִים, כַּאֲשֶׁר יַחְזֹר בֵּן אוֹבֵד לְאָבִיו, לְאַחַר שֶׁהָיִיתִי יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ רוֹעֵה חֲזִירָיו שֶׁל הֵגֶל. מָה הֱשִׁיבַנִי הֲלוֹם, הַיִּסּוּרִים?
ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. שׁוֹתָה חוֹפִים, כּוֹסֶסֶת יַבָּשׁוֹת'. 'אַבָּא
