בְּעַזָּה יִסַּדְנוּ אֶת מְדִינַת הַיְּהוּדִים הַחֲדָשִׁים. כָּאן,לְרַגְלֵי הַר גַּעַשׁ הַדָּם, עָמְדוּ יְהוּדִים עַל דַּעַת רַבָּם.בְּעַזָּה יִסַּדְנוּ אֶת מְדִינַת הַמִּקְדָּשׁ וַחֲזוֹן אַחֲרִית הַיָּמִים.כָּאן נִתְחַלֵּק הָעוֹלָם לְסוּמִים וּלְרוֹאִים, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁעַד מְבוֹאוֹ, לְטוֹבִים וּלְרָעִים. כָּאן, מָצָאתִי יִשְׂרָאֵלדְּרוּכִים כַּעֲנָבִים וּבְתוּלוֹת בַּת צִיּוֹן תְּלוּיוֹת עַל
יומן מלחמה שכתב חבר וחבר מערכת יקר, יצחק כהן, משורר ומורה לתנ"ך ולמשפט עברי, איש מושב שובה הגולה כעת מביתו, לוחם מגויס למלחמה, בוגר פרעות תשפ"ד. היומן, שהתנהל מעל הפייסבוק, הציף יום אחר יום את הסוגיות שעל הפרק, את התחושות
ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. שׁוֹתָה חוֹפִים, כּוֹסֶסֶת יַבָּשׁוֹת'. 'אַבָּא לֹא חָזַר?' שָׁאַלְתִּי, 'אַבָּא לֹא חָזַר. הוּא שָׁט בַּשָּׁמַיִם, קְסָמִים בְּיָדוֹ, תּוֹלֵשׁ כּוֹכָבִים וְאוֹסֵף הַסְכָּמוֹת'.
אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף". בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת, אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים! אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל הַגִּבּוֹר, לֹא! אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת
בִּסְטֵקִיַּת חֲצוֹת מְעֹרָב יְרוּשַׁלְמִי עַל מִשְׁטָח לוֹהֵט לֵב לַבְלָב וְקֻרְקְבָן מְדַמְּמִים בְּיַחַד וַאֲנִי תֶּכֶף הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל אֶת כָּל הָעֵרֶב רַב הַזֶּה בָּרְחוֹב נְעָרוֹת עִם אֶקְסְסוֹרִיז
א. אָכֵן, חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלוֹהִים, כַּאֲשֶׁר יַחְזֹר בֵּן אוֹבֵד לְאָבִיו, לְאַחַר שֶׁהָיִיתִי יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ רוֹעֵה חֲזִירָיו שֶׁל הֵגֶל. מָה הֱשִׁיבַנִי הֲלוֹם, הַיִּסּוּרִים?
ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. שׁוֹתָה חוֹפִים, כּוֹסֶסֶת יַבָּשׁוֹת'. 'אַבָּא