המאה של אלוהים
הספר 'המאה של אלוהים' מנסה לתת פשר לעובדה שהתחזיות הוודאיות אודות היעלמותן של הדתות מהעולם המודרני כשלו. אלוהים מסרב למות.
זוהי עת חורבן, עת זוועה ועת גבורה. בא יגון, באה אנחה, באו היללה והשבירה, טירוף הדעת ושריטת הנפש. עוד לא נדע מה ילד יום – מה ייזכר ומה יישכח, מי ינוח ומי ינוע, מי בקצו ומי לא בקצו. זהו הווה רליגיוזי מתמשך – כזה שמרעיד את תחושת המציאות היומיומית, שמקלף את המילים השגורות, שאוטם את האוזניים מהלהג, שחושף את הגלעין, שיורד אל מתחת לעור, שמציף את המטען העמוק, הקמאי והמקודש שהמציאות נושאת. זו הזדמנות עבורנו לממולל מילים חדשות-ישנות – לפורקן, לנחמה, לזעקה, לחזון, לזעם, ולחוסר אונים. לעמוד נדהמים, לחזות בעיניים כלות, לשוב ולהתפלל בשורות.
הספר 'המאה של אלוהים' מנסה לתת פשר לעובדה שהתחזיות הוודאיות אודות היעלמותן של הדתות מהעולם המודרני כשלו. אלוהים מסרב למות.
המחסור במילים שאנחנו מרגישים אל מול זוועות שמחת־תורה ונוכח המלחמה שבאה בעקבותיהן הוא בין היתר שיקוף של פער בשפה ההגותית:
לאהבות נפולות יאמרו זה שלוש פעמים ויועיל לשכחה אֵל אֱלֹהֵי הַנָּקָם הָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל חֲקִירוֹת וּמַחְשָׁבוֹת מְסֻלְסָלוֹת הוּמָנִיזְם, לִיבֵּרָלִיזְם, אֵתִיקָה הַשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ כָּל אוֹתָם
אחד מרגעי השיא של סיפור מגילת אסתר הוא ניצחון היהודים על אויביהם ברחבי האימפריה הפרסית; אך אותו רגע בדיוק –
אין לך דבר כמו הדת שכוחו כל כך גדול, מצד אחד, לאחד את בני האדם, לנטוע בקרבם אהבה טהורה איש
מפונים. עקורים. פליטים. הכנסת אורחים הימים הנוראים – השבת הארורה, שבועות של המתנה, ימי המלחמה – כל אלו ערערו את
את המאמר "שירה ותפילה" פרסם ר' הלל צייטלין ב"לוח אחיאסף" לשנת תרס"ד (1904), ובדומה למאמרים אחרים שלו מאותה התקופה, הוא רווי
בשמחת תורה, השביעי באוקטובר, עלה המוות בחלונינו – ומאז הוא נוכח, מורגש וקשה מאוד להדחקה. טענת "זה לא הזמן" שגורה
אַל תַּקְפִּידוּ עָלַי אֲהוּבַי, שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי הֵן בָּאתִי לְהֵאָסֵף אִתְּכֶם וּבְיָדַי חַיִּים שֶׁהֱיִיתֶם שֶׁחִבַּרְתִּי מִתְבַּדְּרִים וְאֵימָה חֲשֵׁכָה נֹפֶלֶת עָלַי כִּי
"עבודת האל הכוזב… מטהרת את הרע בכך שהיא מסלקת את אימתו. אין דבר שייראה כרע למי שעובד אותו, מלבד כשל
פתח דבר – רבקה מרים לפני שאני מתחילה לכתוב כמה מילות הקדמה לספרון של אבא אני מטמינה לרגע את פני
א. נוראים הימים. נוראים ואיומים.ואלוהים כה-רחוק, כה-רחוק.רחוק מאתנו כי רחקנו מאתו…בחוצות ירושלים משוטטים אנשים מוכי-חרדה.התמהון על פניהם והיאוש בעיניהם.היום –
משא הסימביוזה הבלתי אפשרית בְּשֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַקַּנָּא וְהָרָחוּםספר בראשית, פתיחה א. טעינו. טעינו בשאלת היסוד. טעינו בשאלה מה מבדיל
לזכרם של (רשימה ארוכה מהמקובל, בזמן חריג מהמקובל):דוִד מאירבן דוד אהוב, איש הגבורה המחויךנערן אשחרחבר אמת, מיחידי יחידיםיוסי הרשקוביץשכן קרוב
מחזור למוצאי שמחת תורה מה היא אתיקה זו?…מה היא? תורה כלשהי? או מה?… איי, לקריירה הם מומחים דווקא! לעזאזל האתיקה!פיודור דוסטוייבסקי,
משפט קליט של הרב קוק המודפס תדיר בחדרי מורים ובקלסרים של סמינריוני הדרכה מלמד כי הצדיקים הטהורים אינם קובלים על
תחתיות וְאַתְּ יוֹרֶדֶת אֶלֶף מַדְרְגוֹת לַתַּחְתִּיּוֹת, אִם לֹא תַּחֲצִי אֶת הַגְּבוּלוֹת אֵיכָה תַּרְחִיבִי דַּעַת, בַּמְּאוֹרוֹת תּוּכְלִי לָגַעַת רַק מִלֵּב מַאְפֵּלְיוֹת. פרעות
יומן מלחמה שכתב חבר וחבר מערכת יקר, יצחק כהן, משורר ומורה לתנ"ך ולמשפט עברי, איש מושב שובה הגולה כעת מביתו,
רבות דובר על ה'קונספציה' שקרסה בשביעי באוקטובר. ברם מה הייתה אותה קונספציה ומה בדיוק קרס? במסה נוקבת, ביקורתית ולעיתים אף
חורף תשפ"ד מושג ה"נקם" צף ועלה בדיוניה של החברה הישראלית לאחר טבח "שמחת תורה", ואיתו גם סימני שאלה וקריאה על
השנה החולפת הנכיחה את חוסר המילים. מילים רבות שנאמרו לא הצליחו להישמע במשך שנה בין שני עברי המתרס הישראלי עד
השתיקה, באשר לזוועה כמו באשר לנשגב, היא עדיפה. נדמה כי מה שעומד לפתחנו הוא זה וגם זה יחד. ראוי היה
שלושה מדרשים לעת הזו, שצפים ועולים מקריאה חדשה-ישנה במקורות. מדרשים שיש בהם דרישת אלוהים ודרישה מאלוהים, לעת מתמשכת של קושי