לפנינו דרשה שנשא הרב שמשון רפאל הירש בפרנקפורט בנובמבר 1859, לרגל מלאת מאה שנה להולדת פרידריך שילר, ובה הציג את דמותו ויצירתו כאבן בוחן להבנת האחריות המוסרית של האדם והחברה. בדרשת הספד זו מתאר הרב הירש את שילר כדמות רוחנית

במאמר זה בוחן אביעד מרקוביץ מחדש את המתח בין הלכה למוסר באמצעות הבחנה בין שני מושגים מובחנים של מוסר: מוסר מסורתי־התנהגותי, המבוסס על עבודת המידות, הרגל וחיקוי, לעומת מוסר ליברלי־מודרני, הנשען על בחירה מודעת, עקרונות כלליים ושיפוט רציונלי. על רקע

שני אלילי שקר מושגיים עומדים במוקד המסה הפולמוסית שלפנינו: ה"אחר", אבן היסוד של השיח המוסרי בן זמננו; וה"יהודיזם", התפיסה הרווחת של היהדות בשיח האקדמי והתרבותי במערב. דמות זו של היהדות איננה תוצר היהדות ההיסטורית אלא בדיה מודרנית שנוצקה בסלונות הנאורות

לפנינו מפת דרכים לכיווניה של הקדושה היהודית. אין מדובר במדריך מעשי, או בניסיון להכריע ולקבוע איזו קדושה ראויה יותר. מדובר בהצגת אופנים שונים של קדושה – דמויות שונות, דרכי חיים שונות ושפות שונות; מעין הצצה לאופן שבו הקדושה מתרחשת.תחילתו של