למידה בשעת מלחמה
בשמחת תורה, השביעי באוקטובר, עלה המוות בחלונינו – ומאז הוא נוכח, מורגש וקשה מאוד להדחקה. טענת "זה לא הזמן" שגורה
בחיפוש אחר מילים למאורעות התקופה, מצאנו מעט מילים כואבות שנכתבו כיומן: של תושבי העוטף, המפונים, הלוחמים, הפצועים, מזהי החללים, למודי השכול, יושבי המקלטים, האימהות, הבנים ומושיטי העזרה. מילים שמגששות אחר ודאות, שיש בהן וידוי, שצועדות בגיא צלמוות, שמלמדות ידיים לקרב, שנשפכות בלחש. עוד לא נדע מה ילד יום, והדממה עדיפה למשכילים בעת הזו. ועדיין, דרושות לנו מילים לנחמה, להבנה, לחיזוק, לאיסוף.
סדרה זו היא פרי שיתוף פעולה בין מרכז קדם ובין בית אורי צבי, ירושלים. הפונט שנבחר לעיצוב שם הסדרה עובד מכתב ידו של אוריה מש הי"ד במסגרת פרויקט אות.חיים.
בבוקר של שמחת תורה יצחק כהן תכנן לצאת לריצת בוקר לאנדרטת החץ השחור. למרבה המזל האזעקות תפסו אותו כשהוא עדיין בבית. מאז מוצאי שבת יצחק מנהל יומן מלחמה בעמוד הפייסבוק שלו, מעבד את האירועים ובוחן מחדש את הדרכים בהן הילכנו עד לאותו בוקר.
הקובץ שאתם מחזיקים נכתב בזמן אמת, ועבר עיבוד מינימלי כדי להפוך ליומן בשר ודם. זהו סיפור שסופו עוד לא נכתב. הקריאה בו תזכיר לכם מאיפה התחלנו, ותגרום לכם לשאול לאן אנחנו רוצים להגיע.
לכל מלחמה וצורר יש אופי מיוחד. מלחמות דת, כלכלה, טריטוריה ועוד, אולם מלחמת חרבות ברזל היא מלחמת הצורר כנגד המשפחה היהודית. עזה קמה עלינו כדי לפגוע במשפחה.
שלמה וולפיש הוא רב, מורה, חוקר, חייל, אבל למלחמה הזו הוא יצא בשליחות המשפחה, ולמען המשפחה, זו שלו וזו של כולנו. השאיר מאחור את אביה, רעייתו האהובה ואת ילדיו הברוכים, והלך, כמו כולנו, להחזיר את כבודה של המשפחה היהודית שחוללה. הארורים, תושבי עזה, לא הבינו עד כמה תקום עליהם המשפחה היהודית לכלותם.
דפי היומן נעים בין מלחמה למשפחה, בין איש לרעהו, בין אב לבתו המתה, ועזה היא רק רקע לסיפור, לא העיקר.
בשמחת תורה, השביעי באוקטובר, עלה המוות בחלונינו – ומאז הוא נוכח, מורגש וקשה מאוד להדחקה. טענת "זה לא הזמן" שגורה
משפט קליט של הרב קוק המודפס תדיר בחדרי מורים ובקלסרים של סמינריוני הדרכה מלמד כי הצדיקים הטהורים אינם קובלים על
הספר 'המאה של אלוהים' מנסה לתת פשר לעובדה שהתחזיות הוודאיות אודות היעלמותן של הדתות מהעולם המודרני כשלו. אלוהים מסרב למות.
אַל תַּקְפִּידוּ עָלַי אֲהוּבַי, שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי הֵן בָּאתִי לְהֵאָסֵף אִתְּכֶם וּבְיָדַי חַיִּים שֶׁהֱיִיתֶם שֶׁחִבַּרְתִּי מִתְבַּדְּרִים וְאֵימָה חֲשֵׁכָה נֹפֶלֶת עָלַי כִּי