פרעות תשפ"ד מצאו את החברה הישראלית בעיצומה של מלחמת אחים כאובה. הזוועות, הטירוף והמלחמה המתמשכת ריסקו את העמדות הפוליטיות עד הלשד. ההווה הפתולוגי נשא עמו ציפייה לקונצנזוס, להסכמות רחבות; ליַחַד שאפשר לאחוז בו במשותף ולקום מתוך האֵבֶל והאֵפֶר. ברם למגינת הלב הסדקים ממאנים להיסגר. בתוך ההתפרקות הכוללת הצדדים הלוחמים ממשיכים להתרוצץ מקוטב אל קוטב, כמו מטוטלת שממשיכה לנוע לאחר שהשעון כולו התפרק.
בפחדים ובכעסים מרירים, ברגעי התעלות ושפל, בשירות ובחזיונות,  בהגיונות ובשיחות עם אלוהים – יומן זה ממשיך להתקלף כל הדרך למטה, בניסיון להיחלץ מהמסגור המקובל והתקני של הדיון, ולתור אחר גרעין יהודי קשה ועתיק שיש לו סיפור משלו.
אולי ממנו נוכל להתחיל מחדש.