התמורות הגדולות שעברו על עם ישראל בדורות האחרונים הציבו אתגרים רבים לפתחם של תלמידי החכמים וההוגים שומרי התורה. אתגרים אידיאולוגיים, הלכתיים, חברתיים ומעשיים, כולם דחופים ובעלי השלכות מרחיקות לכת, מילאו כמעט לחלוטין את סדר היום.
כמעט, אך לא לחלוטין, שכן אתגר נוסף אחד לפחות ליווה את ההגות היהודית לאורך כל הדרך – האתגר התרבותי. קשה להגדיר מהי תרבות, וחלק מן המאמרים בקובץ המוגש לכם עוסקים בשאלה זו. אולם מה שלא תהיה הגדרתה המדויקת, מדובר בתחום רך יותר, שכוחו לא בא לו מהפעלת הכוח הפיזי והפוליטי, ואף לא מהיותו מעוגן בסמכות מוחלטת – של התורה, התבונה או המוסר. לעומת כל הכוחות הגדולים הללו הפועלים על האדם והאומה מבחוץ, התרבות מבטאת התפתחות פנימית, מענה וביטוי כאחד למאוויי הלב והנפש.
המסורת היהודית לדורותיה ידעה מגוון התייחסויות לשאלת התרבות, היופי והיצירה האמנותית. החל מראייתם כמייצגים את כל מה שרע בעולם הזה, פיתויי היצר וההשפעה מרוחם של זרים, דרך ראייתם כצורך הכרחי שלא ניתן להתעלם ממנו, מותרות לשעות הפנאי והרווחה, ועד ראייתם כשער על הנשגב וכתנאי להופעתה השלמה של הקדושה.
מחלוקות ומתחים פנימיים אלה התעוררו ביתר שאת עם עלייתה של המודרנה, שהגדילה מאד את יכולתם של היהודים ליצור ולפעול בשדה התרבות, כמו גם את מידת ההשפעה של תרבויות העמים עליהם. העניין בתרבות, מהותה וחשיבותה, עלה בחוזקה גם בהקשר למפעל הציוני, שחלק ממוביליו ביקשו לא רק הקמת בית לאומי לעם ישראל, אלא גם חידוש תרבותו ואורחות חייו. האמנם קיימת יצירה יהודית-ישראלית מקורית? היכן ניתן למצוא אותה? אם אינה קיימת – האם ראוי ליצור כזאת? וכיצד ניתן למצוא השראה והדרכה לכך?
שאלות יסודיות ועקרוניות אלה אינן עומדות בחלל ריק, אלא קשורות בקשר בל יינתק גם לכל האתגרים האחרים. שכן על אף שהתרבות והאמנות אינן מחזיקות בכוח – פוליטי או סמכותי – באופן רשמי, הרי שלמעשה הן בעלות השפעה גדולה על דעת הקהל ואורחות החיים. הבנת כוחה של האמנות ויכולתה להוביל שינויים פוליטיים, חברתיים ודתיים אינה חדשה, וגם בחברה הישראלית והיהודית של היום, יש הניגשים לשאלת התרבות קודם כל מתוך פרספקטיבה זו – כיצד משפיעה התרבות, וכיצד ראוי שתשפיע, על המשך דרכו של העם היהודי?