מרכז קדם
"קדם" הוא מרכז רעיוני הנטוע בעומק המסורת ופתוח למרחבי התרבות, ונועד לשמש בית, חצר או מעבדה לאלו הפועלים, מתעניינים ונטועים בשני העולמות.
המרכז מתמקד בפנומן הדתי, בחילון שהוא עבר מחד, ובהדחקה הדתית שלו מאידך. בנושא זה וממשקיו הרבים המרכז מפיק כתבי עת ומקראות, עורך סמינרים ומלקט תכנים ייחודיים. במרכז פועלות מספר תכניות לימוד ומחקר, כאשר העיקרון המנחה אותן הוא שעבודת אלוהים חיה, בוערת, קונקרטית ופקוחת עיניים מחייבת מחשבה חופשית ומעמיקה והיכרות נרחבת עם עולם הרוח.
רליגיה גיליון ט
ייתכן שדילמת אותיפרון – "האם הדבר הראוי בעיני האלים אהוב עליהם מפני שהוא ראוי, או שהוא נעשה ראוי מפני שהם אוהבים אותו?" – אינה בעיה פילוסופית שיש לפתור, אלא תובנה
רליגיה גיליון ח
ככל הנראה איננו יכולים בלא משיח. ליתר דיוק שניים: אחד לכפור בו ואחד להאמין בו בכל לב. איננו יכולים להתקיים בעולם בלי לנוע. בלי לרצות יותר. בלי לדמיין אוטופיה. ללא
רליגיה גיליון ז
אחרי השנה החולפת, שהייתה סוערת מאוד, רצינו לדבר על השפה הדתית, על פערי השיח בין דתיים וחילונים, על מילים טובות ומילים קשות, על מקומות המפגש והריחוק, על האילמות ועל חוסר
רליגיה גיליון ו
נרטיב היסטורי רווח, שקנה שביתה בתודעתם העצמית של רבים מזרמי הפוליטיקה החילונית־ליברלית, מתאר את צמיחת המחשבה הפוליטית המודרנית כתהליך של הוצאת הדת מהספֶרה הציבורית והפיכתה לעניין פרטי הנוגע לדלי"ת אמותיו
על יהדות ותרבות, אמונה ישירה והפנמה דתית
מסה זו עוסקת בפער שבין חיי האמונה הפנימיים לבין חיי המעשה הגשמיים והממשיים. חלקה הראשון מתמקד בזרם (החילוני, בדרך כלל) הרואה בפער זה עניין רצוי שאותו יש לקדם; אדרבה: בכל ניסיון לסגור את הפער זרם
"נעשה ונשמע": קדימות המעשה למטפיזיקה
המאה העשרים נחשבת למאה של פילוסופיית השפה – וזו מזמינה אותנו לאמץ נקודת מבט חדשה על ריטואלים ומצוות שבה הדבר הראשוני שקיים הוא המעשה והמשמעויות השונות צומחות ממנו ולאחריו. במאמר שלפנינו טוען הרב אמנון דוקוב
קץ הפילוסופיה ומטלת החשיבה
הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, שחי בין השנים 1889-1976, היה אחד מהפילוסופים החשובים ביותר של המאה ה-20, שפיתח כיוונים חדשים בפילוסופיה שהתחילו בתקופה זו, ובעיקר בפנומנולוגיה (חקר התופעות). בין היתר, עסק היידגר רבות בשאלת האותנטיות –
"בחסותה של ההשגחה העליונה"
סקירה ביקורתית על ספרם של קודי קופר וג'סטין באקלי דייר, העוסק בהגותם של האבות המייסדים וביסודות הקלאסיים והנוצריים של הפוליטיקה האמריקנית. Kody W. Cooper and Justin Buckley Dyer, The Classical and Christian Origins of American
לשמוע קולות
כחלק מהתגבשות תפיסת הסובייקט המודרני, נדחקה התופעה התרבותית של 'שמיעת קולות' לפינת החברה, וצוירה כתופעה 'הזויה', מאיימת ושלילית ביותר. בכך ויתרה התרבות המערבית על מנעד שלם של הישגים ויתרונות, אפשרויות והזדמנויות, שכרוכים היו בכריית האוזן
אלקטה בשושנים
מר שושני (1895-1968) היה חכם ואינטלקטואל יהודי. מורם של הוגי דעות מפורסמים במאה העשרים, ביניהם עמנואל לוינס, אלי ויזל, אנדרה נהר ושלום רוזנברג. תלמידיו ראו בו מורה נדיר, שהשפיע רבות על חייהם והגותם. לאחר פטירתו
שירה ותפילה
את המאמר "שירה ותפילה" פרסם ר' הלל צייטלין ב"לוח אחיאסף" לשנת תרס"ד (1904), ובדומה למאמרים אחרים שלו מאותה התקופה, הוא רווי בגעגועים, במקורות חסידיים וברומנטיקה ביחס לטבע. אולם יש בו גם מן החידוש: זו הפעם הראשונה
האימה וההתחייבות
את המסה "האימה וההתחייבות" פרסם הסופר אהרן אפלפלד, זוכה פרס ישראל, בספרו "מסות בגוף ראשון" שיצא לאור בשנת תשל"ט (1979). בניגוד מסוים לסיפוריו, בהם השואה נמצאת בשוליים – משהו שעדיין לא, משהו שעבר, משהו שברקע
בין דם לדם
א. נוראים הימים. נוראים ואיומים.ואלוהים כה-רחוק, כה-רחוק.רחוק מאתנו כי רחקנו מאתו…בחוצות ירושלים משוטטים אנשים מוכי-חרדה.התמהון על פניהם והיאוש בעיניהם.היום – פצועים.עוד דם הרטיב את האדמה.נשפך. כמים המוגרים ארצה.הלילה – שקט.אולם: בעמק מה? ובגליל? ובשומרון?אני עם
- הנקראים ביותר -
- חיפוש -
- השנויים במחלוקת -
- סמינרים -
- קצת עלינו -
(מתוך מחרוזת שירי אלוהים)
ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. שׁוֹתָה חוֹפִים, כּוֹסֶסֶת יַבָּשׁוֹת'. 'אַבָּא
אָחִינוּ אֱלֹהִים
אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף". בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת, אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים! אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל הַגִּבּוֹר, לֹא! אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת
אֶל הָאֵל הָאִישִׁי
היינריך (הארי) היינה, מגדולי המשוררים והסופרים הגרמנים במאה התשע-עשרה, גדל בבית יהודי שהושפע מרוחות ההשכלה, ועבר תנודות רבות בגופו וברוחו: מן ה"חדר" בדיסלדורף ועד לאולמות
וִדּוּי הֲרִיגָה
"דמי אחיך": שעשה בו פצעים הרבה, שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה. וִינַעְנֵעַ תְּחִלָּה דָּרוֹם, בְּחֶסֶד אַחַר כָּךְ צָפוֹן בִּגְבוּרָה מִזְרָח בְּתִפְאֶרֶת אַחַר כָּךְ מַעְלָה