מרכז קדם
"קדם" הוא מרכז רעיוני הנטוע בעומק המסורת ופתוח למרחבי התרבות, ונועד לשמש בית, חצר או מעבדה לאלו הפועלים, מתעניינים ונטועים בשני העולמות.
המרכז מתמקד בפנומן הדתי, בחילון שהוא עבר מחד, ובהדחקה הדתית שלו מאידך. בנושא זה וממשקיו הרבים המרכז מפיק כתבי עת ומקראות, עורך סמינרים ומלקט תכנים ייחודיים. במרכז פועלות מספר תכניות לימוד ומחקר, כאשר העיקרון המנחה אותן הוא שעבודת אלוהים חיה, בוערת, קונקרטית ופקוחת עיניים מחייבת מחשבה חופשית ומעמיקה והיכרות נרחבת עם עולם הרוח.
רליגיה גיליון ט
ייתכן שדילמת אותיפרון – "האם הדבר הראוי בעיני האלים אהוב עליהם מפני שהוא ראוי, או שהוא נעשה ראוי מפני שהם אוהבים אותו?" – אינה בעיה פילוסופית שיש לפתור, אלא תובנה
רליגיה גיליון ח
ככל הנראה איננו יכולים בלא משיח. ליתר דיוק שניים: אחד לכפור בו ואחד להאמין בו בכל לב. איננו יכולים להתקיים בעולם בלי לנוע. בלי לרצות יותר. בלי לדמיין אוטופיה. ללא
רליגיה גיליון ז
אחרי השנה החולפת, שהייתה סוערת מאוד, רצינו לדבר על השפה הדתית, על פערי השיח בין דתיים וחילונים, על מילים טובות ומילים קשות, על מקומות המפגש והריחוק, על האילמות ועל חוסר
רליגיה גיליון ו
נרטיב היסטורי רווח, שקנה שביתה בתודעתם העצמית של רבים מזרמי הפוליטיקה החילונית־ליברלית, מתאר את צמיחת המחשבה הפוליטית המודרנית כתהליך של הוצאת הדת מהספֶרה הציבורית והפיכתה לעניין פרטי הנוגע לדלי"ת אמותיו
הפוליטיקה של האל
מארק לילה (Mark Lilla) הוא פרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת קולומביה, העוסק במדע המדינה ובהיסטוריה של הרעיונות. ספרו "האל שנולד מת" (The Stillborn God), מסותיו על התיאולוגיה הפוליטית המודרנית ועמדותיו הציבוריות הפכו לאבני דרך בחשיבה הליברלית
המולדת ההלכתית ואזרחיה השונים
במסגרת הדיונים העוסקים ב'דיבור דתי' וב'שפה דתית' נהוג להקצות ל'שיח ההלכתי' מקום של כבוד; אך הגדרה זו היא מתעתעת. מתלוות אליה תחושות של מלאכותיות, זרות וריחוק ממקומה הייחודי של ההלכה בחייו של האדם הדתי. מקום
יכוון את לבו: הרחבת הדמיון המקדשי
הקובץ שלפניכם הוא פרי של סמינר ניסיוני שכותרתו 'הרחבת הדמיון המקדשי', פרויקט משותף של מרכז קדם, כתב העת צירופים חדשים ומגדל דוד מוזיאון ירושלים. הסמינר עסק בדרכים השונות שבהן אפשר לפגוש את מושג המקדש בעת
המאה של אלוהים
הספר 'המאה של אלוהים' מנסה לתת פשר לעובדה שהתחזיות הוודאיות אודות היעלמותן של הדתות מהעולם המודרני כשלו. אלוהים מסרב למות. הדת חוזרת להיות שחקן משמעותי בפוליטיקה העולמית. מאמינים הינם סוכנים-פועלים בכל מאורע חשוב בעולם המערבי.
לשמוע קולות
כחלק מהתגבשות תפיסת הסובייקט המודרני, נדחקה התופעה התרבותית של 'שמיעת קולות' לפינת החברה, וצוירה כתופעה 'הזויה', מאיימת ושלילית ביותר. בכך ויתרה התרבות המערבית על מנעד שלם של הישגים ויתרונות, אפשרויות והזדמנויות, שכרוכים היו בכריית האוזן
"בחסותה של ההשגחה העליונה"
סקירה ביקורתית על ספרם של קודי קופר וג'סטין באקלי דייר, העוסק בהגותם של האבות המייסדים וביסודות הקלאסיים והנוצריים של הפוליטיקה האמריקנית. Kody W. Cooper and Justin Buckley Dyer, The Classical and Christian Origins of American
שנתן מחוכמתו לבשר ודם: דברים לזכרו של פרידריך שילר
לפנינו דרשה שנשא הרב שמשון רפאל הירש בפרנקפורט בנובמבר 1859, לרגל מלאת מאה שנה להולדת פרידריך שילר, ובה הציג את דמותו ויצירתו כאבן בוחן להבנת האחריות המוסרית של האדם והחברה. בדרשת הספד זו מתאר הרב
הכרת הערך המוחלט
"אם נהייתי דתי", אמר פעם בראיון הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), "הרי זה למרות בית הספר הדתי". בעוקצנות האופיינית, תמצת הרב עדין בתשובה זו את לוז ביקורתו על חיי הדת הרווחים והשגורים, ואת ניסיונותיו הרבים
בין דם לדם
א. נוראים הימים. נוראים ואיומים.ואלוהים כה-רחוק, כה-רחוק.רחוק מאתנו כי רחקנו מאתו…בחוצות ירושלים משוטטים אנשים מוכי-חרדה.התמהון על פניהם והיאוש בעיניהם.היום – פצועים.עוד דם הרטיב את האדמה.נשפך. כמים המוגרים ארצה.הלילה – שקט.אולם: בעמק מה? ובגליל? ובשומרון?אני עם
- הנקראים ביותר -
- חיפוש -
- השנויים במחלוקת -
- סמינרים -
- קצת עלינו -
(מתוך מחרוזת שירי אלוהים)
ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. שׁוֹתָה חוֹפִים, כּוֹסֶסֶת יַבָּשׁוֹת'. 'אַבָּא
מָה נוֹרָא לִפֹּל בְּיַד אֱלוֹהִים חַיִּים
"מָה נוֹרָא לִפֹּל בְּיַד אֱלוֹהִים חַיִּים" (הָאִגֶּרֶת אֶל הָעִבְרִים, י, 31) {בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם} בְּאַחַד הַלֵּילוֹת עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי, מֶפְלַרְטֵט עִם הַמַּחְשָׁבָה מָה הָיָה קוֹרֶה
אֶל הָאֵל הָאִישִׁי
א. אָכֵן, חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלוֹהִים, כַּאֲשֶׁר יַחְזֹר בֵּן אוֹבֵד לְאָבִיו, לְאַחַר שֶׁהָיִיתִי יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ רוֹעֵה חֲזִירָיו שֶׁל הֵגֶל. מָה הֱשִׁיבַנִי הֲלוֹם, הַיִּסּוּרִים?