ד.
בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת.
'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה.
הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. שׁוֹתָה חוֹפִים, כּוֹסֶסֶת יַבָּשׁוֹת'.
'אַבָּא לֹא חָזַר?' שָׁאַלְתִּי, 'אַבָּא לֹא חָזַר.
הוּא שָׁט בַּשָּׁמַיִם, קְסָמִים בְּיָדוֹ, תּוֹלֵשׁ כּוֹכָבִים וְאוֹסֵף הַסְכָּמוֹת'.
אֱלֹהִים הֶעָיֵף, שֶׁפָּנָיו עֻרְטְלוּ מִקִּסְמָן הַזּוֹהֵר, שֶׁפָּנָיו נִצְרְבוּ בְּחֹם יֵאוּשׁוֹ,
אֱלֹהִים הַכָּבוּי, קוֹרֵא אֶת הַחֹשֶׁךְ,
מֵשִׁיט בְּעֶצֶב – מֵאֹפֶק לְאֹפֶק – סִירוֹת נְיָר עַל פְּנֵי תְּהוֹם
ה.
אַהֲבָה זֶה דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר עָלָיו.
יֵשׁ אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִשְׁתֹּק.
אֱלֹהִים זֶה דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְוַתֵּר עָלָיו.
לְאַפְשֵׁר לוֹ לַחְמֹק. לָתֵת לוֹ לָלֶכֶת.
לָתֵת לוֹ לַחְזֹר. אֲנִי זֶה דָּבָר
כָּבֵד לְמָשָׁל. בְּדֶרֶךְ כְּלָל שָׁחֹר