רליגיה

הדת ארוגה, ללא יכולת הפרדה חדה, בתוך מרחבי הקיום האנושי העשיר והמגוון: בלאומיות ובפוליטיקה, בכלכלה ובחברה; היא משפיעה ומושפעת מהתרבות ומהפולקלור; מכוננת השקפות עולם, דעות ומעשים; מזוהה עם ה"מסורת" ו"התא המשפחתי". אך קיים כל העת גם מתח מובנה בינה לבין המחוזות והמוסדות הללו, הקובעים ברכה לעצמם. בשל כך, קולה נבלע לעיתים בבליל העולם, נשטף אנה ואנה בסערות החיים.

כתב העת "רליגיה" בא להציף את אותו המתח שבין העולמות, להתייחס אליו ולענות בו – ובידיים רגישות וחשופות. לפנות לדת מקום, לתת לה פֶּה ולאפשר לה לחשוב ולדבר את עצמה; להוות בית, חצר ומעבדה לאופניו השונים של ההיות הדתי; ולהשיל מעלינו סיגים המונעים בעדנו מלשמוע, לחוש או להבחין בליבתה הלוהטת של הדת.

רליגיה

הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר

על דתיים ודיבור, פנים וחוץ, פיגמליון והגולם גבולות שפתי משמעם גבולות עולמיויטגנשטיין, מאמר לוגי פילוסופי, 5.6 וְלִפְעָמִים עַל־יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה,

המאה של אלוהים

הספר 'המאה של אלוהים' מנסה לתת פשר לעובדה שהתחזיות הוודאיות אודות היעלמותן של הדתות מהעולם המודרני כשלו. אלוהים מסרב למות.

דרכי אירופה אבלות

פתח דבר – רבקה מרים לפני שאני מתחילה לכתוב כמה מילות הקדמה לספרון של אבא אני מטמינה לרגע את פני

המולדת ההלכתית ואזרחיה השונים

במסגרת הדיונים העוסקים ב'דיבור דתי' וב'שפה דתית' נהוג להקצות ל'שיח ההלכתי' מקום של כבוד; אך הגדרה זו היא מתעתעת. מתלוות