רליגיה

הדת ארוגה, ללא יכולת הפרדה חדה, בתוך מרחבי הקיום האנושי העשיר והמגוון: בלאומיות ובפוליטיקה, בכלכלה ובחברה; היא משפיעה ומושפעת מהתרבות ומהפולקלור; מכוננת השקפות עולם, דעות ומעשים; מזוהה עם ה"מסורת" ו"התא המשפחתי". אך קיים כל העת גם מתח מובנה בינה לבין המחוזות והמוסדות הללו, הקובעים ברכה לעצמם. בשל כך, קולה נבלע לעיתים בבליל העולם, נשטף אנה ואנה בסערות החיים.

כתב העת "רליגיה" בא להציף את אותו המתח שבין העולמות, להתייחס אליו ולענות בו – ובידיים רגישות וחשופות. לפנות לדת מקום, לתת לה פֶּה ולאפשר לה לחשוב ולדבר את עצמה; להוות בית, חצר ומעבדה לאופניו השונים של ההיות הדתי; ולהשיל מעלינו סיגים המונעים בעדנו מלשמוע, לחוש או להבחין בליבתה הלוהטת של הדת.

רליגיה

לעזאזל האתיקה

מחזור למוצאי שמחת תורה מה היא אתיקה זו?…מה היא? תורה כלשהי? או מה?… איי, לקריירה הם מומחים דווקא! לעזאזל האתיקה!פיודור דוסטוייבסקי,

דיבור ברעם התותחים

המחסור במילים שאנחנו מרגישים אל מול זוועות שמחת־תורה ונוכח המלחמה שבאה בעקבותיהן הוא בין היתר שיקוף של פער בשפה ההגותית:

על עבודת האל הכוזב

"עבודת האל הכוזב… מטהרת את הרע בכך שהיא מסלקת את אימתו. אין דבר שייראה כרע למי שעובד אותו, מלבד כשל