- חיפוש -

רליגיה גיליון ד

מערכת

הגיליון הרביעי של כתב העת מבקש לעסוק במצוות וריטואלים, ממספר זוויות. מהו מקומן ותפקידן של פעולות אלו בחיי האדם והקהילה? מדוע לימדו חכמים כי ״כל העושה מצווה אחת מיטיבים לו ומאריכים לו ימיו ונוחל את הארץ״? מה יש בו, במעשה הבודד, שמזכה אותו בשבחים מופלגים כגון אלו מכאן, ובקיתונות של בוז וזלזול במחשבה המודרנית מאידך?

נוסף על כך, יחסה של המחשבה המודרנית למעשי המצוות מפעפע תדיר אל תוך השפה הדתית והשיח בחברה הדתית. שתי הזרועות של יחס זה – ההומניזם והרפורמציה – לא עמדו עד היום לביקורת מספקת. דרישת האותנטיות והפנימיות הפרוטסטנטית (לגווניה ותקופותיה) שללה את המעשה החיצוני, וכלי ההשוואה והביקורת ההומניסטיים השטיחו את הייחוד שבכל מעשה דתי.

כתגובה לשיח ההומניסטי, המצוי כיום יותר באקדמיה, ניתן להציע העמקה בתיאוריות הביקורתיות כנגד מדע הדתות וכלי המחקר הקֵהים שהוא מייצר. לכך הקדשנו מקום בגיליונות הקודמים – ועוד נקדיש בהמשך. כתגובה להרמת־יתר של הרעיון מעל המעשה, ברוח הרפורמציה, יש לשוב ולעיין במשקלו של המעשה הבודד לעומת הרעיון והרוח. לכך מוקדש הגיליון הנוכחי.

גיליון ד ׀ 208 עמודים ׀ אביב תשפ"ב

תוכן עניינים ומבוא ׀ למאמרים נבחרים באתר ׀ לרכישה

בין דם לדם

א. נוראים הימים. נוראים ואיומים.ואלוהים כה-רחוק, כה-רחוק.רחוק מאתנו כי רחקנו מאתו…בחוצות ירושלים משוטטים אנשים מוכי-חרדה.התמהון על פניהם והיאוש בעיניהם.היום –

עושה שלום במרומיו

השנה החולפת הנכיחה את חוסר המילים. מילים רבות שנאמרו לא הצליחו להישמע במשך שנה בין שני עברי המתרס הישראלי עד

על שירה ונקמה

חורף תשפ"ד מושג ה"נקם" צף ועלה בדיוניה של החברה הישראלית לאחר טבח "שמחת תורה", ואיתו גם סימני שאלה וקריאה על

דת וחירות

בנאום זה, שנישא בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטרדאם ב-11 לאוקטובר 2019, עומד ויליאם בר על חשיבותה של הדת למוסר

דיבור ברעם התותחים

המחסור במילים שאנחנו מרגישים אל מול זוועות שמחת־תורה ונוכח המלחמה שבאה בעקבותיהן הוא בין היתר שיקוף של פער בשפה ההגותית:

אני הציתי אש בציון

השתיקה, באשר לזוועה כמו באשר לנשגב, היא עדיפה. נדמה כי מה שעומד לפתחנו הוא זה וגם זה יחד. ראוי היה