הגיליון הרביעי של כתב העת מבקש לעסוק במצוות וריטואלים, ממספר זוויות. מהו מקומן ותפקידן של פעולות אלו בחיי האדם והקהילה? מדוע לימדו חכמים כי ״כל העושה מצווה אחת מיטיבים לו ומאריכים לו ימיו ונוחל את הארץ״? מה יש בו, במעשה הבודד, שמזכה אותו בשבחים מופלגים כגון אלו מכאן, ובקיתונות של בוז וזלזול במחשבה המודרנית מאידך?
נוסף על כך, יחסה של המחשבה המודרנית למעשי המצוות מפעפע תדיר אל תוך השפה הדתית והשיח בחברה הדתית. שתי הזרועות של יחס זה – ההומניזם והרפורמציה – לא עמדו עד היום לביקורת מספקת. דרישת האותנטיות והפנימיות הפרוטסטנטית (לגווניה ותקופותיה) שללה את המעשה החיצוני, וכלי ההשוואה והביקורת ההומניסטיים השטיחו את הייחוד שבכל מעשה דתי.
כתגובה לשיח ההומניסטי, המצוי כיום יותר באקדמיה, ניתן להציע העמקה בתיאוריות הביקורתיות כנגד מדע הדתות וכלי המחקר הקֵהים שהוא מייצר. לכך הקדשנו מקום בגיליונות הקודמים – ועוד נקדיש בהמשך. כתגובה להרמת־יתר של הרעיון מעל המעשה, ברוח הרפורמציה, יש לשוב ולעיין במשקלו של המעשה הבודד לעומת הרעיון והרוח. לכך מוקדש הגיליון הנוכחי.
גיליון ד ׀ 208 עמודים ׀ אביב תשפ"ב
תוכן עניינים ומבוא ׀ למאמרים נבחרים באתר ׀ לרכישה
