אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים,
בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף".
בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת,
אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים!
אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל הַגִּבּוֹר, לֹא!
אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם עָנִי, עָצוּב וּמַר לוֹ.
מִתְנַהֵג לְעִתִּים כְּמוֹ יֶלֶד,
כְּאִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי אָחִיךָ הַגָּדוֹל.
אָחִינוּ, אֱלֹהִים!
מֵהַקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה, לְלֹא סוֹף
רֵד נָא בַּעֲדִינוּת אֵלֵינוּ
וְנַשֵּׁק בְּרַכּוּת וּבִבְהִירוּת
כָּל בְּרִיָּה.
///
"אם נהייתי דתי", אמר פעם בראיון הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), "הרי זה למרות בית הספר הדתי". בעוקצנות האופיינית, תמצת
על דתיים ודיבור, פנים וחוץ, פיגמליון והגולם גבולות שפתי משמעם גבולות עולמיויטגנשטיין, מאמר לוגי פילוסופי, 5.6 וְלִפְעָמִים עַל־יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה,
מתוך: פאנל לכבוד ספרו של דן ברא"ז "נגד הזרם: מדוע אני כבר לא דתי" במסגרת הכנס השנתי של האגודה הישראלית
אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף". בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת, אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים! אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל
המאה העשרים נחשבת למאה של פילוסופיית השפה – וזו מזמינה אותנו לאמץ נקודת מבט חדשה על ריטואלים ומצוות שבה הדבר
לפנינו מפת דרכים לכיווניה של הקדושה היהודית. אין מדובר במדריך מעשי, או בניסיון להכריע ולקבוע איזו קדושה ראויה יותר. מדובר
במאמר זה בוחן אביעד מרקוביץ מחדש את המתח בין הלכה למוסר באמצעות הבחנה בין שני מושגים מובחנים של מוסר: מוסר