הפילוסופיה האנליטית של הדת בוחנת את השאלות הגדולות של האמונה, האלוהות והקיום בכלים של בהירות מושגית, טיעון מדויק וניתוח לוגי. היא אינה פונה רק למאמינים או לספקנים, אלא לכל מי שמבקש להבין טוב יותר את גבולות התבונה, את משמעות האמונה ואת האפשרות לדבר ברצינות על מה שמעבר לניסיון היומיומי. היא שואלת מה פירוש לומר שאלוהים קיים, האם אפשר להצדיק אמונה דתית באופן רציונלי, כיצד יש להבין מושגים כמו נס, התגלות, תפילה, נשמה, רוע וחיים לאחר המוות, ומהו היחס בין אמונה, תבונה, מדע ומוסר. במקום להסתפק בהצהרות כלליות בעד או נגד הדת, התחום מפרק את הטענות למרכיביהן, בוחן את ההנחות הסמויות שלהן, ומנסה להעריך את כוחם של הטיעונים באופן שקול וקפדני.

במרכז התחום ניצבים פילוסופים שהפכו את הדיון הדתי לזירה חיה של מחשבה שיטתית: אלווין פלנטינגה, ריצ'רד סווינברן, ויליאם אלסטון, אלינור סטאמפ, מרילין מק'קורד אדמס, פיטר ואן אינווגן, ניקולס וולטרסטורף ואחרים. כל אחד מהם תרם לעיצוב מחודש של שאלות יסוד על אמונה רציונלית, בעיית הרוע, טבע האל, השגחה, חירות, מוסר והתגלות. לצידם עומדים גם מבקרי הדת האנליטיים, שהציבו אתגרים חריפים והכריחו את הדיון להתחדד. יחד הם יצרו מסורת פילוסופית שבה מחלוקת אינה חולשה אלא מנוע של הבנה, ובה טיעונים בעד ונגד האמונה נבחנים במלוא הרצינות, העומק והיושר האינטלקטואלי.