השחר של המאה העשרים ואחת הפציע באקדמיה על תחום חדש – 'לימודי חילון'. חוקרים והוגים החלו לפקפק ברעיון לפיו החילון הינו רקע טריוויאלי, שקוף, וטענו כי בדומה לדת, גם החילון הוא תופעה מורכבת ורבת פנים, שהגדרתה, משמעותה והתהליכים הכרוכים בה אקוטיים להבנת העולם שבו אנחנו חיים. הגדרות ותיאוריות של חילון הוצגו, נידונו והופרכו. העניין בתחום מקיף כיום חוקרים מדיסיפלינות רבות: פילוסופיה, היסטוריה, תיאוריה פוליטית, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, משפטים וגם חינוך. מעט מאלו גם הגיע לישראל.
עם זאת, חקר החילון ממשיך להתבצע בשתי ידיים חילוניות, ובשל כך יישומיו מושעים או מתמהמהים לבוא. אם לנקוט בדוגמה, המחקר הראה כי מבחינה היסטורית דרוש היה יותר מאשר תיאוריה פוליטית מחולנת (דוגמת זו של הובס) לכינון הדמוקרטיה המודרנית – ודווקא שינויים פנים-דתיים, מבניים ורעיוניים, היוו יסוד חיוני להופעתה ועדיין תורמים לה לא מעט. עם זאת, נראה כי עדיין קשה לחשוב מחוץ לתבניות הרגילות של ראיית הדת כמסוכנת לפרויקט הדמוקרטי או לרעיון של 'חומת ההפרדה' בין דת ומדינה.
הגיליון השני של כתב העת מבקש לשוב ולעסוק ב"להיות דתי", הפעם תוך שיטוט בצידו השני של הרחוב – ב"חילון": בשיחות על אודות ההפנמה הדתית שלו, באופן שהוא מעורר מגננות ואף התנגדות, בפנים המורכבות שלו ביחס לדת ובמציאת חלופות נאותות.
אביב תשפ"א ׀ מאי 2021 ׀ 190 עמ'
תוכן עניינים ומבוא ׀ למאמרים נבחרים באתר ׀ לרכישה