נרטיב היסטורי רווח, שקנה שביתה בתודעתם העצמית של רבים מזרמי הפוליטיקה החילונית־ליברלית, מתאר את צמיחת המחשבה הפוליטית המודרנית כתהליך של הוצאת הדת מהספֶרה הציבורית והפיכתה לעניין פרטי הנוגע לדלי"ת אמותיו של אדם. בתיאור זה, המחשבה הפוליטית הימי־ביניימית, בואכה תקופת הרנסנס, מתוארת כנוצרית במובהק – כמחשבה שבמסגרתה שאלות פוליטיות נידונו כשאלות תיאולוגיות בדבר טיבה של ההתגלות והבנת צווי האל. שלל שינויים מהפכניים בראשית העת החדשה גרמו להורדת קרנם של הדת והמוסדות הדתיים במערב ולעלייתם של מוסדות אזרחיים, "חילוניים". והללו מיסדו את "ההפרדה הגדולה": הוצאתם של טיעונים דתיים משדה הדיון הפוליטי ("מלוכה בחסד האל"), לטובת ביסוסו על מושגים חלופיים כגון זכויות, אמנה חברתית, תיאוריות פוליטיות מבוססות־הסכמה ועוד.
לנרטיב היסטורי זה, נלווה גם פרק מרכזי בהיסטוריה של הרעיונות, הכולל רשימה מכובדת של טקסטים מכוננים: החל מ"לויתן" של הובס, דרך "מאמר תיאולוגי־מדיני" של שפינוזה ועד ל"איגרת על הסובלנות" של ג'ון לוק.
תיאור דברים זה עומד כבר שנים לא מעטות במוקדה של ביקורת הולכת וגוברת – הן היסטורית, הן נורמטיבית. הגיליון השישי הוא ניסיון ראשוני לשוב אל כמה ממאפייני היסוד של ה"דתי" וה"פוליטי" ולבחון אם הם נענים לאותם סדים מושגיים מודרניים. האם "דת" היא עניין הנוגע למרחב הפרטי? כיצד שולבה הדת במערכות השלטון בימי הביניים ואימתי הופרדו ה"דת" וה"מדינה" זו מעל זו? והאומנם תורת ישראל איננה "דת"?
כדי לדון כיאות במושגים ובתהליכים הללו, יש לבחון מחדש כמה מהקביעות הרווחות התומכות באבחנות אלו. לכך מוקדש הגיליון הנוכחי.
גיליון ו ׀ 246 עמודים ׀ אביב תשפ"ג
תוכן עניינים ומבוא ׀ למאמרים נבחרים באתר ׀ לרכישה
