- חיפוש -

רליגיה גיליון ב

מערכת

השחר של המאה העשרים ואחת הפציע באקדמיה על תחום חדש – 'לימודי חילון'. חוקרים והוגים החלו לפקפק ברעיון לפיו החילון הינו רקע טריוויאלי, שקוף, וטענו כי בדומה לדת, גם החילון הוא תופעה מורכבת ורבת פנים, שהגדרתה, משמעותה והתהליכים הכרוכים בה אקוטיים להבנת העולם שבו אנחנו חיים. הגדרות ותיאוריות של חילון הוצגו, נידונו והופרכו. העניין בתחום מקיף כיום חוקרים מדיסיפלינות רבות: פילוסופיה, היסטוריה, תיאוריה פוליטית, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, משפטים וגם חינוך. מעט מאלו גם הגיע לישראל.

עם זאת, חקר החילון ממשיך להתבצע בשתי ידיים חילוניות, ובשל כך יישומיו מושעים או מתמהמהים לבוא. אם לנקוט בדוגמה, המחקר הראה כי מבחינה היסטורית דרוש היה יותר מאשר תיאוריה פוליטית מחולנת (דוגמת זו של הובס) לכינון הדמוקרטיה המודרנית – ודווקא שינויים פנים-דתיים, מבניים ורעיוניים, היוו יסוד חיוני להופעתה ועדיין תורמים לה לא מעט. עם זאת, נראה כי עדיין קשה לחשוב מחוץ לתבניות הרגילות של ראיית הדת כמסוכנת לפרויקט הדמוקרטי או לרעיון של 'חומת ההפרדה' בין דת ומדינה.

הגיליון השני של כתב העת מבקש לשוב ולעסוק ב"להיות דתי", הפעם תוך שיטוט בצידו השני של הרחוב – ב"חילון": בשיחות על אודות ההפנמה הדתית שלו, באופן שהוא מעורר מגננות ואף התנגדות, בפנים המורכבות שלו ביחס לדת ובמציאת חלופות נאותות.

אביב תשפ"א ׀ מאי 2021 ׀ 190 עמ'

תוכן עניינים ומבוא ׀ למאמרים נבחרים באתר ׀ לרכישה

רוח ודת בטיפול נפשי

העמדה הרווחת בקרב פסיכולוגים ואנשי טיפול רבים בנוגע לדת ולרוחניות נעה על הציר שבין חשדנות להסתייגות נמרצת; כממשיכי דרכו של

כלכלה חדשה של הטרנסצנדנטי

בהרצאה זו שלפנינו בוחן פרופ' שמואל טריגנו את מעמדו החדש של הממד הטרנצנדנטי בסדר הפוליטי באירופה, את הצורך ב'מקודש חילוני'

הכרת הערך המוחלט

"אם נהייתי דתי", אמר פעם בראיון הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), "הרי זה למרות בית הספר הדתי". בעוקצנות האופיינית, תמצת

וִדּוּי הֲרִיגָה

"דמי אחיך": שעשה בו פצעים הרבה, שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה. וִינַעְנֵעַ תְּחִלָּה דָּרוֹם, בְּחֶסֶד אַחַר כָּךְ צָפוֹן בִּגְבוּרָה

דת וחירות

בנאום זה, שנישא בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטרדאם ב-11 לאוקטובר 2019, עומד ויליאם בר על חשיבותה של הדת למוסר

(מתוך מחרוזת שירי אלוהים)

ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.