אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים,
בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף".
בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת,
אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים!
אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל הַגִּבּוֹר, לֹא!
אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם עָנִי, עָצוּב וּמַר לוֹ.
מִתְנַהֵג לְעִתִּים כְּמוֹ יֶלֶד,
כְּאִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי אָחִיךָ הַגָּדוֹל.
אָחִינוּ, אֱלֹהִים!
מֵהַקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה, לְלֹא סוֹף
רֵד נָא בַּעֲדִינוּת אֵלֵינוּ
וְנַשֵּׁק בְּרַכּוּת וּבִבְהִירוּת
כָּל בְּרִיָּה.
///
בין ספר איוב וסוגית החטופים כבר כמה שנים שאנחנו משתדלים ללמוד תנ״ך בקביעות מידי יום. לפעמים מפספסים יום או יומיים
את חיציו הפנה האתיאיזם המודרני כלפי מושג אלוהים מסוים, ייחודי וצעיר לימים – מושג האלוהים המודרני. אך תפיסת האל המודרנית,
הקובץ שלפניכם הוא פרי של סמינר ניסיוני שכותרתו 'הרחבת הדמיון המקדשי', פרויקט משותף של מרכז קדם, כתב העת צירופים חדשים
המחסור במילים שאנחנו מרגישים אל מול זוועות שמחת־תורה ונוכח המלחמה שבאה בעקבותיהן הוא בין היתר שיקוף של פער בשפה ההגותית:
מפונים. עקורים. פליטים. הכנסת אורחים הימים הנוראים – השבת הארורה, שבועות של המתנה, ימי המלחמה – כל אלו ערערו את
משפט קליט של הרב קוק המודפס תדיר בחדרי מורים ובקלסרים של סמינריוני הדרכה מלמד כי הצדיקים הטהורים אינם קובלים על
במסה זו טוען דורון פורת כי בעולם המודרני "ילדות" ו"בגרות" הפכו לאמצעים בידי סובייקט המנסה לכונן את עצמו יש־מאין, בצורה