- חיפוש -

סמינר #2 ותחסרהו מעט מאלוהים: על אדם ומכונה

מערכת

מבט חטוף על אופי החיים היום בהשוואה לזה שלפני מאה שנה מסגיר את המהפכה שחוותה האנושות: היבשה, הים והאוויר מלאים בכלים ממונעים; בחלל חגים לוויינים; המזון מיוצר בטכנולוגיות מורכבות; אמצעי מדיה ותקשורת נמצאים בכל חדר וכיס; ומפעלים הפועלים ללא הפסקה פזורים בכל כדור הארץ.

האם יש חדש תחת השמש? תמורות אלו נראות ממבט ראשון כשינוי מהותי במצב האנושי, ודאי מצורת החיים ששררה ערב המהפכה התעשייתית. אך מבט נוסף מחייב לבחון שאלה זאת בכובד ראש: שימוש בכלים חדשים אינו זר לאנושות, וייתכן שרק הזמינות והתכיפות שלהם מציפות ודוחקות שאלה זו אל התודעה.

בחלקו הראשון של הסמינר – מספר תפיסות יהודיות־דתיות הנוגעות לזיקה שבין אדם ומכונה. באופן טבעי מדובר בגישות הקרובות לזמננו. תפיסות אלו יוכלו לשמש פתח להתדיינות אודות האדם עם הדיונים בשני החלקים האחרים.

בחלקו השני –  עיון במגוון טקסטים ראשוניים ומשניים מההגות על אודות הטכנולוגיה; פילוסופים, אנשי מדע ומומחים לאתיקה שדנו בהשפעות הערכיות, החברתיות והאישיות שלה. על אף מרכזיותו של הנושא והעובדה שהוא מקרין עלינו ללא הרף, מעטים אוחזים בנוגע אליו בחשיבה שיטתית, או למצער מקיימים אודותיו דיון מעמיק.

בחלקו השלישי –  דיון בחברת ההמונים בת זמננו. חברת ההמונים מציעה אופן חדש של קיום אנושי: התכנסות פנימה תוך ניתוק ממסגרות חברתיות הדוקות (לרוב – גיאוגרפיות), כאשר במקביל אותם אינדיבידואלים החיים במנותק קוראים את אותם הספרים, שומעים את אותן החדשות, צורכים את אותם מוצרים ומכונסים למעשה סביב אותה מדורת שבט וירטואלית. בכך, חברת ההמונים היא אחד מפירותיה של ההתפתחות הטכנולוגית, כאשר ה"ייצור ההמוני" מהווה אבטיפוס או משל למעמדו החדש של האדם: איש ההמון.

 

הסמינר יתארח בשנה הקרובה (תשפ"ג; 2023) בבית הספר לחכמת האמונה של הרב אורי שרקי, ימי ג, סמסטר א, 16:00-22:00.

אובססיבי לאלוהים

בתאריך 7 ביוני 1964 התקיים במונטריאול שבקנדה סימפוזיון לכותבים יהודיים בשפה האנגלית. בסימפוזיון השתתפו המשורר היידי, העורך והמבקר מלך רביץ'

סדר היום של הצדיקים הטהורים

משפט קליט של הרב קוק המודפס תדיר בחדרי מורים ובקלסרים של סמינריוני הדרכה מלמד כי הצדיקים הטהורים אינם קובלים על

לשמוע קולות

כחלק מהתגבשות תפיסת הסובייקט המודרני, נדחקה התופעה התרבותית של 'שמיעת קולות' לפינת החברה, וצוירה כתופעה 'הזויה', מאיימת ושלילית ביותר. בכך

אני הציתי אש בציון

השתיקה, באשר לזוועה כמו באשר לנשגב, היא עדיפה. נדמה כי מה שעומד לפתחנו הוא זה וגם זה יחד. ראוי היה

(מתוך מחרוזת שירי אלוהים)

ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.