מקובל לומר כי אחד השינויים המשמעותיים שעברו על האנושות בתקופה המודרנית הוא תהליך החילון. אם בעבר היתה האמונה באלוהים, במצוותיו ובמוסדות הפועלים מכוחם יסוד מרכזי בחברה האנושית, הרי שהעידן החדש מתאפיין בכפירה, או למצער בהמעטה בחשיבותם של כל אלה. תפישת העולם של רוב בני האדם כבר איננה מבוססת על אמונה בכוח עליון כהסבר לכל תופעה. המדע החדש, הנסיוני, מסביר את הטבע, והולך וכובש גם את תחומי החברה והרוח. ערכי המוסר נובעים מן התבונה המשותפת לכל בני האדם, או מן המצפון השוכן בקרבו של כל אדם פנימה.
מוסדות חברתיים, בין אם מדובר במלכים או בכנסיות, כבר אינם יכולים לבסס את כולם על בחירה אלוהית, אלא עליהם להצדיק את קיומם ואת הסמכויות שהם נוטלים לעצמם, מתוך שיקולים רציונליים ועל סמך התועלת שהם מביאים לחברה. אותו הדבר נכון גם לחיי הפרט, שכבר אינו רואה עצמו כפוף לסמכות דתית בניהול התחומים השונים של חייו, אלא מתנהל מתוך שיקולים אנושיים ועולמיים בלבד.
מקובל לומר כי תהליך זה אינו שינוי תרבותי גרידא, אלא בעל השלכות מרחיקות לכת על כל תחומי החיים האנושיים. עד העת החדשה בלמה הדת – בין אם באופן ישיר באמצעות מוסדותיה ובין אם באופן עקיף באמצעות ההסברים שסיפקה לתופעות – את ההתקדמות האנושית. אולם מרגע שהוסר המחסום הדתי, פרץ המדע פריצת דרך כבירה שהובילה להתפתחות חסרת תקדים ברפואה ובטכנולוגיה, תוחלת החיים עלתה ואיתה גם איכותם. בתחומי החברה והכלכלה, פינו משטרים והסדרים מיושנים שהעדיפו את המעטים בעל זכויות היתר, בשלטונות דמוקרטיים ובמערכת כלכלית המכוונת להטבת מצבו של הכלל. גם הרוח האנושית החופשית, אשר הוסר ממנה עולה של יראת-השמים, מסוגלת להיות מאושרת יותר מאי פעם.
מקובל לומר. הרעיון כי כך יש להציג את התהליך שעבר על האנושות במאות השנים האחרונות מכונה היום "תזת החילון". תזה זו נתערערה במחקר רב תחומי שהעמיד בספק את הקביעה כי התהליך המודרני נבע מחילון, והצביע על מקורותיו האידאולוגיים של מיתוס זה. שתי מלחמות העולם במאה העשרים ערערו את המוסכמה בדבר החיוב שבמודרנה כמו גם את הטענה כי הדת היא האשמה העיקרית בצרותיו של המין האנושי. ערעור זה, הוביל במידה רבה ליצירת הלך-הרוח הפוסט-מודרני, הביא חוקרים ממגוון דיסיפלינות לעיין מחדש במה שנתפש כתהליכי החילון אז והיום. לכך מתווספת העובדה כי הדת לא נעלמה מן התרבות האנושית, אף שבוודאי עברו עליה שינויים רבים.
הסמינר "מגדל וראשו בשמים" הוא ניסיון לפרוס במקצת את היריעה – הן את תזת החילון והן רעיונות המאתגרים אותה מכיוונים שונים.
