- חיפוש -

סמינר #6 נובלות אורה של מעלה: על אדם ויצירה

מערכת

התמורות הגדולות שעברו על עם ישראל בדורות האחרונים הציבו אתגרים רבים לפתחם של תלמידי החכמים וההוגים שומרי התורה. אתגרים אידיאולוגיים, הלכתיים, חברתיים ומעשיים, כולם דחופים ובעלי השלכות מרחיקות לכת, מילאו כמעט לחלוטין את סדר היום.

כמעט, אך לא לחלוטין, שכן אתגר נוסף אחד לפחות ליווה את ההגות היהודית לאורך כל הדרך – האתגר התרבותי. קשה להגדיר מהי תרבות, וחלק מן המאמרים בקובץ המוגש לכם עוסקים בשאלה זו. אולם מה שלא תהיה הגדרתה המדויקת, מדובר בתחום רך יותר, שכוחו לא בא לו מהפעלת הכוח הפיזי והפוליטי, ואף לא מהיותו מעוגן בסמכות מוחלטת – של התורה, התבונה או המוסר. לעומת כל הכוחות הגדולים הללו הפועלים על האדם והאומה מבחוץ, התרבות מבטאת התפתחות פנימית, מענה וביטוי כאחד למאוויי הלב והנפש.

המסורת היהודית לדורותיה ידעה מגוון התייחסויות לשאלת התרבות, היופי והיצירה האמנותית. החל מראייתם כמייצגים את כל מה שרע בעולם הזה, פיתויי היצר וההשפעה מרוחם של זרים, דרך ראייתם כצורך הכרחי שלא ניתן להתעלם ממנו, מותרות לשעות הפנאי והרווחה, ועד ראייתם כשער על הנשגב וכתנאי להופעתה השלמה של הקדושה.

מחלוקות ומתחים פנימיים אלה התעוררו ביתר שאת עם עלייתה של המודרנה, שהגדילה מאד את יכולתם של היהודים ליצור ולפעול בשדה התרבות, כמו גם את מידת ההשפעה של תרבויות העמים עליהם. העניין בתרבות, מהותה וחשיבותה, עלה בחוזקה גם בהקשר למפעל הציוני, שחלק ממוביליו ביקשו לא רק הקמת בית לאומי לעם ישראל, אלא גם חידוש תרבותו ואורחות חייו. האמנם קיימת יצירה יהודית-ישראלית מקורית? היכן ניתן למצוא אותה? אם אינה קיימת – האם ראוי ליצור כזאת? וכיצד ניתן למצוא השראה והדרכה לכך?

שאלות יסודיות ועקרוניות אלה אינן עומדות בחלל ריק, אלא קשורות בקשר בל יינתק גם לכל האתגרים האחרים. שכן על אף שהתרבות והאמנות אינן מחזיקות בכוח – פוליטי או סמכותי – באופן רשמי, הרי שלמעשה הן בעלות השפעה גדולה על דעת הקהל ואורחות החיים. הבנת כוחה של האמנות ויכולתה להוביל שינויים פוליטיים, חברתיים ודתיים אינה חדשה, וגם בחברה הישראלית והיהודית של היום, יש הניגשים לשאלת התרבות קודם כל מתוך פרספקטיבה זו – כיצד משפיעה התרבות, וכיצד ראוי שתשפיע, על המשך דרכו של העם היהודי?

קץ הפילוסופיה ומטלת החשיבה

הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, שחי בין השנים 1889-1976, היה אחד מהפילוסופים החשובים ביותר של המאה ה-20, שפיתח כיוונים חדשים בפילוסופיה

אני הציתי אש בציון

השתיקה, באשר לזוועה כמו באשר לנשגב, היא עדיפה. נדמה כי מה שעומד לפתחנו הוא זה וגם זה יחד. ראוי היה

אֶל הָאֵל הָאִישִׁי

א. אָכֵן, חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלוֹהִים, כַּאֲשֶׁר יַחְזֹר בֵּן אוֹבֵד לְאָבִיו, לְאַחַר שֶׁהָיִיתִי יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ רוֹעֵה חֲזִירָיו שֶׁל

למידה בשעת מלחמה

בשמחת תורה, השביעי באוקטובר, עלה המוות בחלונינו – ומאז הוא נוכח, מורגש וקשה מאוד להדחקה. טענת "זה לא הזמן" שגורה

דיבור ברעם התותחים

המחסור במילים שאנחנו מרגישים אל מול זוועות שמחת־תורה ונוכח המלחמה שבאה בעקבותיהן הוא בין היתר שיקוף של פער בשפה ההגותית:

"בחסותה של ההשגחה העליונה"

סקירה ביקורתית על ספרם של קודי קופר וג'סטין באקלי דייר, העוסק בהגותם של האבות המייסדים וביסודות הקלאסיים והנוצריים של הפוליטיקה