דברים לזכרה של ורד
לרגל שבוע המודעות לבריאות הנפש – הספד יוצא דופן ונוגע ללב על ורד דליגדיש ז"ל, אישה שהתמודדה במשך שנים עם פחדים, מחשבות רדיפה וייסורים בלתי פוסקים. הרב יחזקאל נאומבורג ליווה אותה במשך שנים, נכנס אל עולמה, שוחח עם פחדיה ותקוותיה,





לרגל שבוע המודעות לבריאות הנפש – הספד יוצא דופן ונוגע ללב על ורד דליגדיש ז"ל, אישה שהתמודדה במשך שנים עם פחדים, מחשבות רדיפה וייסורים בלתי פוסקים. הרב יחזקאל נאומבורג ליווה אותה במשך שנים, נכנס אל עולמה, שוחח עם פחדיה ותקוותיה,
ר' אוּשר פריינד על הרוע האנושי הרב אשר פרויינד ("ר' אוּשר" בלשון חסידיו; תר"ע–תשס"ד) היה צדיק ירושלמי משושלת חסידים. דרכו הייחודית בעבודת ה' עסקה רבות במרחבי הנפש והעבודה הפנימית ופרטה על נימים עדינים בלבבות חסידיו – שהתאספו סביבו בלהט ובאינטימיות
יחיאל פיינער, מי שלימים ייוודע כיחיאל די־נור, ובשם הספרותי ק. צטניק – כאן עדיין בחור צעיר בן שמונה עשרה, יציר העולם האורתודוקסי־פולני של שנות העשרים. הוא נולד בסוסנוביץ בשנת 1909, פרסם בראשית דרכו מאמרים, פיליטונים ויצירות ספרותיות ביידיש, וב־1931 הוציא
במאמר זה בוחן אביעד מרקוביץ מחדש את המתח בין הלכה למוסר באמצעות הבחנה בין שני מושגים מובחנים של מוסר: מוסר מסורתי־התנהגותי, המבוסס על עבודת המידות, הרגל וחיקוי, לעומת מוסר ליברלי־מודרני, הנשען על בחירה מודעת, עקרונות כלליים ושיפוט רציונלי. על רקע
שני אלילי שקר מושגיים עומדים במוקד המסה הפולמוסית שלפנינו: ה"אחר", אבן היסוד של השיח המוסרי בן זמננו; וה"יהודיזם", התפיסה הרווחת של היהדות בשיח האקדמי והתרבותי במערב. דמות זו של היהדות איננה תוצר היהדות ההיסטורית אלא בדיה מודרנית שנוצקה בסלונות הנאורות
הקובץ שלפניכם הוא פרי של סמינר ניסיוני שכותרתו 'הרחבת הדמיון המקדשי', פרויקט משותף של מרכז קדם, כתב העת צירופים חדשים ומגדל דוד מוזיאון ירושלים. הסמינר עסק בדרכים השונות שבהן אפשר לפגוש את מושג המקדש בעת הזאת, דרכים המתבטאות במאמרים המובאים
את המסה "האימה וההתחייבות" פרסם הסופר אהרן אפלפלד, זוכה פרס ישראל, בספרו "מסות בגוף ראשון" שיצא לאור בשנת תשל"ט (1979). בניגוד מסוים לסיפוריו, בהם השואה נמצאת בשוליים – משהו שעדיין לא, משהו שעבר, משהו שברקע – כאן מתבונן הסופר אל

היינריך (הארי) היינה, מגדולי המשוררים והסופרים הגרמנים במאה התשע-עשרה, גדל בבית יהודי שהושפע מרוחות ההשכלה, ועבר תנודות רבות בגופו וברוחו: מן ה"חדר" בדיסלדורף ועד לאולמות
"מָה נוֹרָא לִפֹּל בְּיַד אֱלוֹהִים חַיִּים" (הָאִגֶּרֶת אֶל הָעִבְרִים, י, 31) {בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם}בְּאַחַד הַלֵּילוֹת עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי, מֶפְלַרְטֵט עִם הַמַּחְשָׁבָה מָה הָיָה קוֹרֶה לוּ
אֱלֹהִים חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, בִּמְבוֹכֵי הָ"אֵין-סוֹף". בּוֹרֵחַ וּבָא דֶּרֶךְ כָּל הָרְחוֹבוֹת, אַךְ הָאֱלֹהִיּוּת מַסְתִּירָה אוֹתְךָ, אֱלֹהִים! אֵינְךָ רַק אֲדֹנָי, הָאֵל הַגִּבּוֹר, לֹא! אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת
ד. בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת – אֱלֹהִים הַמִּסְכֵּן. פָּנָיו כְּבוּיוֹת, עֵינָיו רֵיקוֹת. 'אִמָּא לֹא חָזְרָה?' שָׁאַלְתִּי, 'אִמָּא לֹא חָזְרָה. הִיא בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. שׁוֹתָה חוֹפִים, כּוֹסֶסֶת יַבָּשׁוֹת'. 'אַבָּא